הכל התחיל כשסיימתי לפרוק את הארגזים…
יום חמישי. חופש גדול. מעבר דירה. ילדה חולה מאוד. וגינת . עם בטן בשלה. שבוע 39
ביקשתי מדותן שיסיים מוקדם בעבודה ושבדך יקנה קמח…הודעתי: "היום אני הולכת למקווה ומחר הפרשת חלה" משהו בתוכי דרש ממני לעשות את זה עכשיו!
טבלתי. 7 פעמים כנגד 7 רקיעים. בכיתי . התחברתי לתינוקת והרגשתי שזה קרוב מתמיד.
למחרת בבוקר, יום שיש, הפרשת חלה ואז מתחילים התקשויות לא מובנות. בכלל לא קישרתי שזה יכול להיות צירים – הרי תיפקדתי. ויותר מזה בישלתי וניקיתי יסודי באותו יום ולא יכולתי לעצור לנוח היה בי דחף לניקיון וסדר שהפתיע גם אותי.
בין הערביים. הדלקת נרות ואני בוכה. מרגישה מרגישה שהיא רוצה חיבוק . שהיא מוכנה לצאת.
לוקחת את הגדולה לבית הכנסת…קצת להתאוורת .
לילה. אני מתעוררת הרבה לא מצליחה להבין בכלל שההתקשויות האלה נקראים: צירים. הולכת לשירותים – דם. מנסה לישון .ללא הצלחה ופה אני מבינה (סוף סוף ) שאני בתחילתה של מסע הלידה! קיבלנו החלטה ונסענו בדיקות, שתן וכו'…פתיחה 1.5 צירים לא סדירים. הדם זה בכלל הרירית… אז : "שלום שלום סעי הבית נתראה…"
חוזרת בראשון והצירים עדיין לא סדירים ..הרופא שולח אותי לטיול המקובל שעורך שעתיים על מנת שאכיר כל גרם מדרגות בבית החולים..חוזרת. כלום. פתיחה 1.5.
14:00 בצהריים הרופא מודיע תנוחי…זה לא יקרה בשלושה ימים הקרובים. ואני בתוך תוכי יודעת שהיא פה ורוצה חיבוק. אבל… מקשיבה לרופא מקבלת מכתב שחרור ומאותו הרגע הצירים לא מספיקין כל 5/ 3 דק . ובכל זאת נכנסת לרכב….הרופא אמר, הרופא יודע. רק שהוא לא יודע דבר אחד- שיש מעליו בוס גדול יותר שמנהל 'רופא כל בשר…'
אז חזרנו הביתה..נסיעה של שעה. מלווה בצירים " רק אתקלח ואנוח קצת" אני מודיעה לדותן בין ציר לציר.
דותן מנצל הזדמנות ויוצא לסידורים
בית. מקלחת. צירים צירים צירים. נזרקתי על המיטה בתנוחת 8. דותן מגיע ומפציר בי להיכנס לרכב. אנחנו מתווכחים כי 'הרופא אמר…' השעה 15:15, את הנסיעה (שוב ) מעבירה עם צירים והרבה יותר חזקים . בכל ציר התכנסות פנימה. מרוכזת. מודעת. נסיעת נצח. פקקים. משטרה. דותן פותח חלון צועק לשוטר: "אחי היא בלידה פנה לנו את הציר" נסענו עד בית חולים בליווי משטרתי על השוליים של הכבישמגיעים, השעה 16:00 הרופא לא מאמין ! אני כבר נראת אחרת לגמרי. כי הוא שלח אותי הביתה עם פתיחה 1.5 וחזרתי אחרי שעתיים עם 6
מבקשת אפידורל .לא באמת רוצה…. לא עובד. עושים חדש. משפיע נותן לי מנוחה מאפשר לי מקום של מחשבה וחיבור עמוק יותר לרגע המיוחל. מתחילה לבכות מבינה לגמרי מה קורה. שומעת את השיר הנני/ אברהם פריד ובוכה ובוכה . וכל הזמן אומרת לעצמי: "את נותנת את כל הכוח כדי לא להגיע לקיסרי 2" !
מחוברת למיטה אבל בתנועה. מזיזה את האגן בלי הפסקה . המיילדת לא מבינה ..את עם אפידורל..היא אומרת ואני מרגישה. כל הזמן מרגישה, מרגישה את התינוקת מתקרבת..סביב פתיחה 8,9 ההשפעה כבר פסקה לחלוטין…המרדים אמר שאם הוא מחדש את האפידורל הלידה תתעכב. בוחרת לעבור את צירי הלחץ בלי.
הרי כתבתי בראש החזון שאני יודעת ללדת – אז קדימה לעבודה. אדרנלין גבוהה. השעה 23:00 בלילה- החלפת משמרות , עכשיו?! רגע לפני שהיא יוצאת?? חששתי כל כך פתאום. אבל…המיילדת החדשה הייתה בשבילי . הייתה איתי. מלאת אנרגיה. מתחילים לעבוד. לחץ, לחץ חזק והיא לא יוצאת. ושוב ולא. מנסה גז צחוק. מערפל ממסטל ובעיקר מוציא אותי משליטה. מוותרת עליו. אני רוצה להיות נוכחת. לחוות ולהיות שם, בלידה. זורקת אותו וממשיכה . לא מעיזה לדבר שלילי. זה לא הזמן חוששת שזה יוביל לקיסרי…
לחץ ועוד לחץ והיא לא יוצאת. לא פשוט….אבל בכל הכוח.
צורחת. לחץ. משנה תנוחות. צורחת. לחץ. לחץ. תחתחו בבקשה. חותרים. 00:36 לחץ והיא בחוץ. הרגשת שחרור, הבטן יורדת. תוך שניות התינוקת עלי ואני מתנשפת אחרי המרתון.
חבל כרוך סביב הצוואר. קשר בחבל.. אבל אני במקום אחר . נרגעת. מפסיקה את המירוץ .
מאושרת.
הצלחתי .
ואני לא בחדר ניתוח. התינוקת על החזה שלי.
אני ילדתי!
'זה לא הסוף'המיילדת מכריזה. לחץ נוסף והשילייה בחוץ, מבקשת לגעת להרגיש ולהבין מה היה בתוכי….
המון תפרים. איבדתי המון דם…אבל כבר לגמרי לא אכפת לי. הצלחתי. ילדתי!!
בסוף הלידה הרופא נכנס ואמרתי לו: "נו אתה מאמין ילדתי היום! ואתה אמרת שלא יקרה בימים הקרובים….זה היה מפתיע"
אז אומנם התינוקת שלי קרעה לי תצורה…. סיימתי עם מלא תפרים אבל תחושת ההצלחה של לידה וגינלית היא עילאית ואין מה להשוות את ההבדל בין לידה קיסרית לרגילה!
ואם אתן זוכרות את כתיבת החזון שלי שחששתי מאוד מתפקוד הרחם שלא יבגוד בי ומאיך אני אומרת לאמא שלי לא להגיע ואיך בעלי יתפקד……אז הרחם עבד מדהים ובדיוק לפי התהליכים שעשיתי איתו כהכנה. אמא שלי שמרה על הגדולה וקפצה ממש ל10 והלכה בלי שום בעיה ובעלי היה מיילד נהדר , הפתיע כל כך ותיפקד מעל למצופה!!!
[26.11, 9:50] גינת לב נוסחה ללידה: הצטרפתי לנוסחה רק בחודשיים האחרונים למסע ההריון….
והם היו המשמעותיים ביותר! למדתי לאהוב את עצמי, לפרגן לעצמי, לדעת ולומר מה טוב לי מתי ואיך, ומי יכול להיכנס לסביבה שלי ואת מי אני משאירה בחוץ בלי מצפון מיותר.
זכיתי להכיר את התינוקת שלי עוד לפני שיצאה לאוויר העולם ולדאוג לה לשלוות נפש ורוגע.
התהליכים שחוויתי איפשרו לי לעבד את ההריון הקודם ולהבין את גודל השפע והמציאות שיש לי בעולם!
ומתוך כל זה- ולא סתם בחרתי לתינוקת שלי שם שמסמל *שפע וחיות* , עומק, שם שמאחד את עמ'י סביבו. שם שצריך להתאמץ בשבילו והתוצאה היא מים חיים וברכה- *בארי*
אז אומר תודה לעוסקות במלאכת הקודש. לכן, יפה ואביבה, שנותנות הזדמנות להבין מהי לידה. ומהי כוחה של האישה.
*תודה*