מאמר חדש שפורסם באתר מאמונט חובה לכל אמא חדשה מאת אורית ביבי ספני, הלוחשת לאימהות

תשכחי ממה שידעת על השנה הראשונה. גילויים חדשים מראים שיש חלון הזדמנות נדיר להשפיע – כבר בשלושת החודשים הראשונים לחייו

איך תוכלי להשפיע על האושר של התינוק כבר בתחילת חייו

ומה הקשר להבנת שפת גוף?

על חשיבות השנה הראשונה לחיי התינוק יודעים הרבה. אבל לאחרונה מתברר שכבר בחודשים הראשונים מתעצבים תפקודים חשובים להישרדותנו כיצורים חברתיים.

העדכונים בתחום ההתפתחות החברתית שלנו מגיעים דווקא ממדעי המוח. בשיטה חדשנית הצליחו חוקרים בראשותה של פרופ’ רות פלדמן (המרכז בינתחומי) להראות מה קורה במוח התינוק בכל אינטראקציה משמעותית עם ההורים. כך זוהה למעשה התהליך המוחי בו מתקבעים דפוסים המשפיעים על כל מהלך חייו החברתיים של התינוק, כגון – היכולת להרגיש בטחון בעולם, להרגיש נוח וליהנות בחברת אחרים, או להרגיש אמפטיה והבנה כלפי אחרים.

השאלה היא – כיצד יכולות חברתיות מורכבות יכולות להיווצר כבר בשלב בו התינוק עוד לא מדבר, החושים שלו עוד לא מפותחים, ולמעשה רוב התקופה הקריטית הזו הוא מצוי בשלב הנקרא טרימסטר רביעי?

התשובה קשורה בתהליך שפלדמן מכנה סינכרון, הדומה למה שהפסיכולוג דניאל סטרן מכנה ‘הריקוד המשותף’. מרגע שנולד, האינטראקציות המהנות עם אמו מוטמעות במוחו של התינוק. בכל פעם שאמא מזהה מה התינוק שלה צריך, נותנת לו מענה איכותי, למשל כשהיא מאכילה או אפילו מחתלת אותו, כאשר היא מחזיקה אותו יציב וקרוב, שומרת על קשר עין, מחייכת אליו, או מדברת אליו בהנאה – קצב הלב מסתנכרן ונדלקים אצל שניהם אותם חלקים במוח. אלו אינם חלקי מוח אקראיים הנדלקים ברגעי הסנכרון, אלא האזורים “הרגשיים” (לימביים) והחברתיים במוח (קורטיקלים).

המוח האנושי נמצא בלמידה כבר בהיותנו ברחם. בהתאם לעקרון החסכנות של המוח, מה שאינו בשימוש מתנוון. לעומת זאת מה שבשימוש מתחזק וכך נוצרות תבניות עצביות פעילות, שמכוונות אותנו לפרשנות אוטומטית לכל גירוי, ומכאן לתגובה אוטומטית במינימום מאמץ.

בכל התנסות סינכרונית מתחזקים מסלולים עצביים באותם האזורים במוח ומספר הקשרים העצביים ביניהם עולה. כך, בתהליך הסנכרון המתואר – מונחת התשתית במוח שנועדה לשימוש עתידי של התינוק, בשלב בו יתחיל ליצור קשרים בין-אישיים ולהשתלב בחברה. כשזה יקרה, יפרש המוח שלו את החוויה החברתית החדשה בהתאם לרישומי החוויות הראשוניות שלו.

לפחות במקרה הזה, לא משנה עם מה נולדנו, כמו מה שחיזקנו. התינוק זקוק לקשר עם הוריו בשביל ללמוד להצליח חברתית – להבין את המערך בחברה בה הוא חי ואת ההתנהלות בה.

הקשר בין סנכרון אם–תינוק לאושר

בשנים האחרונות עלתה המודעות להשפעת רגישות האם לאותות התינוק (זמינות רגשית, היכולת לאתר את צרכיו ולהגיב אליהם בצורה מספקת). מנגנון הסנכרון מעלה את הערך הדיאדי של הקשר עצמו, ומוסיף ממד של הדדיות.

נמצא שככל שהאם מרבה להיות בקשר משמעותי עם התינוק ורמת הסנכרון ביניהם עולה – השינויים במוחה מגבירים ומרחיבים בעצמם את הזמינות הרגשית שלה כלפי התינוק. הזמינות הרגשית היא אותה תכונה אימהית המאפשרת את התפתחותו של דפוס ההיקשרות הבטוחה לפי התאוריה של ג’ון בולבי ומארי איינסוורת’.

הביצה והתרנגולת – גרסת האוקסיטוצין

למנגנון הסנכרון נודעת חשיבות למשוב החיובי של הפרשת הורמון חשוב בגוף שלנו – האוקסיטוצין.

בשנים האחרונות פרץ לתודעה הציבורית הצורך של התינוק במגע ועצמת החיבוק. היום כבר ידוע לנו שהמגע והחיבוק הוא צורך הדדי שמעורר את שני הצדדים לאהבה וקשר. השאלה היא מה קדם למה – הורמון האהבה או האהבה?

ידוע גם שחיבוק מעל 20 שניות מעלה את רמת הורמון האוקסיטוצין בגוף אצל שני הצדדים. הממצא הזה זכה לאחרונה לסיקור בכתבות בפריים טיים בערוצי הטלוויזיה כי השם הפופולרי שלו הוא ‘הורמון האהבה’.

עם זאת, מסתבר שמבחינה אנרגתית המנגנון האוקסיטוציני אינו מתגמל כשלעצמו כדי להצדיק את התואר הנכסף. כלומר, ההורמון לא מעלה מוטיבציה אצל התינוק לחוות עוד ועוד ממנו. כדי שזה יקרה, התינוק צריך לחוות הנאה בו בזמן שהאוקסיטוצין מופרש בגופו. לשם כך צריך שיפעל אצלנו מנגנון מוחי אחר – המוטיבציה (דופאמין).

שוב, גם כאן – האינטראקציה הראשונית עם האם היא שתשפיע על הרצון של התינוק לשאוף לקשר ולהרגיש בו הנאה.

אימהות סינכרונית ודיכאון אחרי לידה

נמצא שמצבי סטרס של האמא הינם בעלי השפעה משמעותית על התינוק לטווח הארוך.

אמא השרויה בדיכאון אחרי לידה (מצב נפוץ המופיע בכ 15% מהאימהות שילדו) נמצאת במקרים רבים במצב תפקודי מעולה. אבל הפעולות בטיפול בתינוק עלולות להיות ממוקדות בפן הטכני ולעתים קרובות מאופיינות בדאגה מוגזמת לתינוק. כשאמא אינה מסוגלת לחוות הנאה מהקשר עם התינוק שלה, אין רגישות מיטבית לצרכיו הרגשיים והוא לא חווה הפרשת אוקסיטוצין סינכרונית אתה. כך נפגם מנגנון חשוב וקריטי לחוויית הקשר של התינוק בעולם.

ההשלכות של חוסר הסנכרון הרגשי הזה נבדקו על התינוק במחקר אורך עד גיל 4, 10 ו- 20. נמצא שככל שהילדים חוו פחות חוויות “סינכרון” עם האמא – הם הראו פחות יכולות חברתיות והיו מועדים יותר לחוות דיכאון בעצמם, או התמכרויות לסמים כמו קוקאין. לפי הטענה, גם הפרעות קשב מושפעות מאופי האינטראקציה הראשונית בתקופה הקצרצרה הזו.

כדאי לדעת שהורמון האהבה עצמו חשוב לא רק ליכולת הבינאישית. נמצא שהוא קשור בהורדת סטרס וחיזוק המערכת החיסונית.

עת לסנכרן ועת לחדול – העברת מקל ההובלה

מנגד, מסתבר שחשיבותה של מעורבות הורית בהתפתחות התקינה של התינוק כבר בחודשים הראשונים, אינה רק במה לעשות, אלא גם במה לא לעשות.

הקשר הראשוני אם-תינוק מתחיל במה שהפסיכולוגית מרגרט מאהלר כינתה ‘סימביוזה’. התינוק אינו מרגיש ישות בפני עצמה אלא חווה את עצמו כיחידה אחת עם אמו. בהמשך חייו חייבת להתפתח היפרדות בטוחה. הורים לא מודעים עלולים למנוע מהתינוק את יכולת ההפרדות הבטוחה מתוך רצון להגן או למנוע תסכול.

היכולת העדינה הזו להפרדות בטוחה של התינוק, במהלכה נבנית אישיותו העצמאית מתוך עידוד, אישור ותמיכה – עלולה להיפגע אם הורים אינם רגישים להבחין מתי ההתערבות שלהם הופכת ל”פולשנית”.

במה יכולה להתבטא פולשנות בשלב כה מוקדם בחיי התינוק? למשל, כשהתינוק מסיט מבט מאמו כדי להתנתק לרגע. ניסיון ללכוד את מבטו יכול לבטא מה שמכנה פלדמן “חודרנות”. מעבר לזה, פולשנות אינה מאפשרת לתינוק להתחיל לפתח תכונה חשובה אחרת, היא ההובלה.

איך הבנת שפת גוף התינוק מפתחת את היכולת החברתית שלו

אולי מפליא, אבל אמא יכולה לאפשר לתינוק את יכולת ההובלה ממש מתחילת חייו. כאן משתלב תחום מרגש אחר הקשור בהבנת שפת הגוף של התינוק.

כבוגרים, הבנת שפת גוף הנה מיומנות המשמשת אותנו להתנהלות הבינאישית שלנו. אנחנו מבינים את הסב-טקסט בסיטואציה חברתית בהתאם לקליטה מודעת או לא מודעת של שפת הגוף של השותף שלנו לאינטראקציה.

בחמש השנים האחרונות יותר ויותר אימהות מגלות את הערך העצום שבהכרת שפת הגוף של התינוק לצרכים השונים. במאה הקודמת, השתמשו בידע שפת הגוף של התינוק כדי לעזור לו לשלוט בצרכיו כבר בתחילת חייו (!!) כיום, מסתבר שבמקום להסתמך על שעון או על עצות, אמא יכולה להתבונן בתינוק שלה, על מגוון התנועות, ההבעות והקולות שהוא עושה – כדי לדעת מתי הוא רעב או עייף, או כל צורך אחר. בכך, מהווה מנגנון שפת הגוף של התינוק כלי עוצמתי לכל אמא, להגברת האינטואיציה והביטחון האימהי, הסנכרון בינה לבין התינוק, ובעיקר להגברת הזמינות הרגשית שלה.

כשאמא מאפשרת לעצמה את המרחב ההקשרותי החדש הזה, היא מגלה איך אפשר לתת לתינוק להוביל את המענה לצרכים שלו. כך למשל, להאכיל כשהוא באמת רעב, וגם להפסיק להאכיל כאשר הוא שבע, או צריך לעצור לגרפס. באותו אופן, להתכנס לשינה רק כאשר הוא עייף ובהחלטה שלא, בניגוד למה שנקרא “הרדמה”.

קצת על סודות שפת גוף תינוק

שפת גוף נובעת למעשה מהאנטומיה שלנו. הודות לקשר בין כל מערכות הגוף דרך מערכת העצבים ההיקפית, כל צורך שמתעורר בנו מתבטא לא רק באיבר מסוים, אלא בגוף כולו. למשל, אנחנו רגילים לקשר רעב עם תחושה מעקצצת בבטן. אבל אם מתרכזים מרגישים שטווח התחושות רחב יותר, וכולל למשל הפרשה מוגברת של רוק, לפעמים מצטרפת תחושת חולשה, חוסר ריכוז, חשקים או אף עצבנות.

אצל תינוק הביטוי של כל צורך בגוף שנולד בולט וקל הרבה יותר לזיהוי. זאת מפני שעדיין חסרה בו הדיפרנציאציה המוטורית שמגיעה מאוחר יותר, כשמתפתחת תנועה מכוונת ויזומה. כשהתינוק מכניס יד לפיו, התנועה יכולה להיות אקראית, אלא שבהתבוננות שיטתית, רוב הסיכויים שניווכח שהיא קשורה בהופעת צורך מסוים, כגון רעב (אבל לא רק).

כשלומדים להתבונן בגוף, לזהות את התנועות וגם המגמות שלהן (דפוס ההתגברות) מתגלה עולם חדש של תקשורת. אבל אז, מגלים שהתובנה החדשה דווקא מבלבלת בהתחלה. אלא שככל שמפתחים את מיומנות ההקשבה החדשה-ישנה הזו, אי אפשר שלא להיות מוקסמים מהאוצר המפתיע שבגוף התינוק. זהי ההקשבה הטהורה ביותר אפשר להציע לתינוק, ובכך לשדרג את הסנכרון אתו.

בניגוד למה שחושבים – שפת הגוף הראשונית אינה שפה. לא במובן ההדדי. התינוק אינו יודע מה הוא חש, ולכן נוסף אצלו ממד חזק של מצוקה רגשית לאי הנוחות המתעוררת בגופו בשעת צורך כלשהו. מכאן, שהתינוק לא יכול באמת “לספר” לך מה הוא צריך. להפך. גם לתובנה הזו הוא זקוק לך לחלוטין, כדי שתביני אותו ותתווכי לו מה קורה לו שם בפנים.

איך הבנת שפת גוף תינוק עוזרת לך כאמא?

שפת הגוף הינה כלי לשיקוף המתחולל בגוף התינוק. זה קורה כאשר האימא לומדת, אחרי תרגול קצר, לקשר את התנועות לכל צורך – כגון, רעב, שובע, עייפות, גרפס, פליטה והתרוקנות. לא רק התנועות והצלילים הופכים לכלי הקשבה בשבילך, אלא גם מגמת ההתפתחות שלהם, ממנה את לומדת מה דחיפות הצורך – כמה הרעב אקוטי ודורש מענה מידי לדוגמה.

תינוק לא צריך לבכות כדי שיבינו מה הוא צריך: לבסוף, ואולי דווקא הבשורה הכי חשובה לאימהות – הבנת שפת גוף מפחיתה בכי ואף מונעת אותו. זאת משום שהביטוי לצורך מתחיל בשפת הגוף כרבע שעה לפני הופעת הבכי. לא די בכך, נמצא שמענה לפני הבכי הוא יעיל יותר. לדוגמה, האכלה בסימני רעב שלפני הבכי משפיעה על שובע לטווח ארוך יותר ושינה טובה יותר.

באהבה לאימהות,

לוחשת לאימהות סודות נשכחים

אודות שפת הגוף של התינוק

נותרות מקומות בודדים לקורס “אימהות בטוחה מלידה” לחצי כאן לפרטים ושלחי הודעה לאביבה: 050-621-9632