תמיד חשבתי שאין כזה דבר שלמות. מיותר לשאוף למושלם עלי אדמות. יום שלישי, חג סוכות. יום מושלם ללידה כתבתי ליעל בווטס אפ. פעמיים כי טוב. “יש צירים כל רבע שעה. נראה לי שאנחנו מתארגנים לצאת”. היא כתבה. פרפרים בבטן. אני חלק מהצוות של הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה כבר כמה שנים, מאז שעברתי בעצמי את הקורס בלידה השניה שלי והחלטתי שזוהי שליחות עבורי לעזור לנשים ללדת בלי כאב והתערבויות מיותרים. ליוותי עשרות נשים בתהליך ההכנה ללידה. זה הפעם הראשונה שמישהי ביקשה ממני להיות נוכחת בזמן הלידה. הרגשתי זכות עצומה שהיא ביקשה ממני לבוא. התכוננתי לצאת לפגוש את יעל בבית החולים. יצאתי בקו 33. 6:40 בערב.

שאלתי את עצמי מה אני רוצה לבקש עבור התהליך הזה. החלטתי בתוכי, ששום דבר לא יהרוס לי. התפללתי שהכל יזרום, שאני אסמוך על חכמת הגוף שלי ושלה. התכוננתי על זה שלא אצטרך לראות משו שאני לא יודעת להתמודד איתו. הגעתי כמה דקות אחריהם. ההרגשה להיכנס לחדר יולדות היה ממש התרגש. היה שמונה וחצי בערב. באוטו אמרה שיש צירים. כשהגענו הפסיק. בדקו אותה בתשע וחצי. פתיחה אחד. לכי תסתובבי לשעה, אמרו. היא היתה מגיעה תמיד בפתיחה שלוש בלידות קודמות. פעם הצד הביקורתי שלי היה חוגג. מה פתיחה אחת עד שהיא הגיעה מרחובות ואני הגעתי?! ובכל זאת שחררתי. בחרתי שלא לחשוב על זה ולזרום עם התהליך ולסמוך על התפילות. 9:30. אמאמרו לנו לחזור ב 10:45.

היה גימבורי לילדים בקומה 2. הבאנו כדור פיזיו. שמנו שירים שהיא אוהבת. עשינו תנועות. אני שונאת בתי חולים, יעל אמרה לי. יש יותר טוב מזה, שאלתי אותה? אנחנו עם הכדור והמוסיקה, רוקדות. זרמנו. היו צירים מאוד עדינים. היא היתה כל כך רגועה. חזרנו ב11. אמרתי לעצמי שזה זמן האמת. ישלחו אותנו הביתה? בדקו. פתיחה 80 מחיקה שמונים אחוז עלה מ20. עלינו שוב לאותו מקום. רקדנו עוד. התעייפנו. אמרתי לה לנוח ולהיות עם התהליך של הנוסחה חצי שעה. היא היתה מהדימה. ישנתי אני ובעלה חצי שעה בגימבורי על המזרנים. 12:20 קמתי באנרגיה ומצב רוח. המשכנו בתנועתיות. אמרתי לה לדמיין שהתינוק מתברג עם התנועות. לדמיין איך שאנחנו עושים את זה ביחד איתו. הצירים נהיו ארוכים יותר. אני עושה לה סיבובי אגן ומחבקת אותה בכל ציר.

יעל סיפרה לי שהיא רצתה את המרכז לידה טבעי. אז בצירים אמרתי לה לדמיין את החדר לידה טבעי עם המצעים הסגולים. ראיתי שזה מאוד מרגיע אותה. כל הזמן היא היתה קשובה לגוף שלה והזיזה לי את הידיים לאן שהיא רצתה שאני אגע. היא במוניטור מכוונת אותי ברפלקסולוגיה מה לעשות לה ברגליים. אני באה בכוונה שהעיקר לעשות נעים. כל ציר אני מדברת איתה ומזכירה לה מילות מפתח מהנוסחה. היא כל כך רגועה וזורמת שאמרתי לעצמי שזה כנראה לא מתקדם. כי לא יכול להיות שזה מתקדם ברוגע כזה מופתי. לא הולך לשום מקום. השעה אחת בשעון. ירדנו לבדיקה. המיילדת אמרה שהתינוק לא מונח טוב. תרימי רגל, תהיי על הצד ונראה אם את יכולה לעזור לו. המיילדת שמה גל ואני הרגעתי את יעל. המיילדת עשתה משו, סיימה בחיוך ואמרה מצוין. עכשיו התינוק מונח טוב. את בפתיחה חמש לחדר לידה. ממש שמחתי. היה כמעט 2 בבוקר כשנכנסו לחדר לידה. ואז איזה מיילדת היא מקבלת?! את שירה – המיילדת שעשתה לה את הסיור. אחת מתוקה צעירה שהיא ממש רצתה ללדת איתה.

שירה עשתה לה מוניטור בעמידה כדי שיעל תוכל להמשיך להיות פעילה. שאלתי את עצמי – עוד כמה זמן זה יהיה? עוד כמה שעות בטוח….שתיתי קפה. לא הייתי עייפה בכלל. קיבלתי אנרגיה והשראה מהתהליך עצמו. סיימנו את המוניטור. מיילדת אחרת באה לקחת דם. כשהיא יצאה היא אמרה מזל טוב. עוד לא מזל טוב – עכשיו תגידי בשעה טובה שירה אמרה לה.

אני רוצה עכשיו מקלחת, יעל אמרה. בדרך היה ציר. עצרתי את עצמי מלחבק אותה כי רציתי לתת לבעלה להיות איתה עכשיו שהיינו בחדר הלידה. בדרך למקלחת הוא חיבק אותה בציר. בדיוק כמו שאני עשיתי לה חיבוק וסיבובי אגן. למד מהר. ואז היתה ירידת מים. בואי נבדוק אותך ואז נראה מה עם המקלחת שירה המיילדת אמרה. פתיחה מלאה. אני לא מאמינה! ב2 נכנסנו לחדר הלידה ועכשיו 2:15.

תשכבי על הצד הציעה שירה. עכשיו שהלידה כאן אני אצליח לעשות את זה? יעל שאלה אותי. בטח שכן! את יכולה! עוד רגע הוא פה תוכלי לחבק אותו ולהניק אותו. יעל ביקשה שניתן לה להרגיש את הראש. עוד ציר אחד והראש יצא. עלו לי דמעות מרוב התרגשות. היה שמימי. בציר הבא תלחצי לאט וכשאני אומרת לך נשימות תעשי שירה אמרה. שימי רגע מכוון של יונינה ביקשה יעל. שמתי. עמדתי בצד אחד של המיטה. בעלה בצד השני. שרתי לה והיא שרה וגם בעלה שר. בכל רגע היה אחד מאיתנו ששר עם המוסיקה לכל אורך הצירים. היה מעניין לראות איך הצירים הסתנכרנו עם המוסיקה. שמענו רגע מכוון. שמענו תן לי כחשל אברהם פריד. ואז התינוק יצא. אתן לה פיטוצין כדי שהשיליה תצא אמרה שירה. יעל היתה מוכנה. אמרה לה באצילות אני רוצה לנסות לבד בלי פיטוצין. איזה מלכה! אם את לא מדממת אני אתן לך הסכימה שירה. אבל אם יש דימום אפילו קטן. את מקבלת פיטוצין. עוד עשר דקות והשיליה יצאה. אפילו לא נגעלתי. היו מלא מי שפיר. הכל יצא. בלי דימום. הסתכלתי על יעל בהערצה. אחרי לידה אפילו אני הייתי מוותרת ומקבלת פיטוצין. היא ידעה עד הסוף בדיוק מה נכון לה. היא רצתה שבעלה יחתוך את חבל הטבור. חיכינו 10 דקות ואז הוא חתך. בואי נבדוק לגבי תפרים אמרה שירה. לדעתי אין תפרים אמרתי. איך את יודעת? אפילו אני לא מעיזה לומר שאין! שירה אמרה. היה כל כך מדהים לא יכול להיות שמשו ישתבש עכשיו עניתי לה. היא בדקה. היה סדק קטן פנימי. הרופא בא ואמר שזה מתרפא לבד. אין תפרים! מזה יעל הכי חששה!

הכל היה מושלם. התינוק היה ברור ויפה. עכשיו אני רוצה להתקלח ביקשה יעל. שניה את אחרי לידה אמרו לה. יעל היתה מלאת הכרת תודה. היא כל הזמן אמרה תודה הקבה, תודה. הודתה לי. למיילדת. לבעלה. כולם פה מדהימים היא אמרה. אפילו השומר עזר לנו מאוד. לעומת הלידה הקודמת שהיתה לה מיילדת שלא נתנה לה לזוז בכלל. כוחה של כוונה והכנה עם הכלים הנכונים. הנוסחה מאוד פיקס אותה היא ידעה בדיוק מה היא רצתה. הדפיסה תכנית לידה מהספר. כתבה מה היא רוצה ידעה. היתה מוכנה נפשית שעושה את זה כמו שצריך.

הכל זרם לפי הספר. 2:33 והתינוק בחוץ. לא היה יכול להיות יותר מושלם מזה. עד 10 דקות האחרונות לא היה ניכר ביעל שום דבר חוץ מרוגע ושלווה. אני עוד חשבתי שאני אחזור הביתה ולא תהיה היום לידה. והנה אנחנו, חצי שעה אחרי שנכנסו לחדר הלידה. הרגשתי כמו שאומרים בסוכות זה חיבוק של השם – שהכל היה מושלם. ובאמת כל הזמן הזכרתי ליעל שזה סוכות. ובאמת בתהליך שעשינו לה לפני הלידה – היא ביקשה להרגיש את החיבוק של השם איתה בלידה. וזה התממש.

ישבנו. החזקתי את התינוק. עזרתי ליעל להניק. עלינו למחלקה. ההורים שלה הגיעו. ואז הם לקחו אותי הביתה. ישנתי. התעוררתי והייתי חייבת לשבת ולשתף את החוויה המרוממת שהיתה לי.

לומר תודה על הזכות להיות חלק מרגע עוצמתי ואינטימי כזה.

ומה המסקנה שלי? כל הזמן מנסים לשכנע אותי שאין דבר כזה מושלם תשתחררי מהשלמות. אבל זה היה מושלם. לידה מושלמת. אם שלמות קיימת בלידה של יעל, היא גם קיימת עבורי בכל מקום שאבקש בחיי. לידה זה דבר ניסי. ליד השם. ברור שיהיה מדהים ומושלם. מה יכול להיכשל פה? אנחנו עם הקדוש ברוך הוא. ואם זה קורה בלידה זה יכול לקרות בחיים. מושלם – יש דבר כזה. יעל הכינה את עצמה בשיטה של הנוסחה. היא עבדה. התכוונה על מה שהיא רצתה. בנתה חזון וחיוותה אותו מראש במדויק דרך תהליך דמיון מודרך שעשינו איתה. שחררה את המשקעים מהלידות הקודמות (כמובן עם תמיכה ולא לבד). ידעה בדיוק איזה חוויה היא רוצה. הדפיסה מהחוברת של הנוסחה ומילאה תוכנית לידה. אז יש מושלם. ומה הדרך לשם? ההתכוונות, יצירת החזון המדיוק. רכישת הכלים שעוזרים בזמן אמת להגיע לשם. בנוסחה לומדים לשמור על מצב פיזי מקדם לידה.

ובשביל עצמי. אני שמחה שיכלתי לקבל את הרגעים של חוסר השלמות בדרך מבלי לתת להם להוציא אותי מהכיוון. הכוונה והתפילה שלי מראש, כיוונו את כל החוויה בשבילי. גם כשלא נראה שזה מתקדם. ההחלטה ששום דבר לא יהרוס לי. שאני אסמוך על חכמת הגוף. האמונה, שהתפילות התקבלו, והיכולת לתת לדרך להתגלות. איפשרו באמת לחווית הלידה להתגשם בצורה הכי שלמה ומושלמת. איפשרה לי לקבל את כל התפניות בדרך בסבלנות בידיעה שאין אופציה אחרת. השלמות היא כאן וזה כל מה שיש.