לפני כחודש ילדתי את בני השלישי- יוגב.

זו הלידה השנייה אותה אני עוברת בליווי שלך ושל הנוסחה.

הלידה הקודמת היתה מדהימה (סיפרתי לך עליה וצילמת.. זה היה לפני שנתיים וחצי)

והיה לי ברור שגם הפעם אני איתך..

מפה לשם- חיים אינטנסיביים, 2 ילדים קטנים, עבודה, בית, עייפות… לא ממש הספקתי לשמו את כל התהליכים לפי הסדר, אז החלטתי לשמוע באופן אקראי עפ”י מה שהיה לי נכון לאותו הזמן והרגש.

ברשותך, אספר לך בקצרה את סיפור הלידה:

הלידה עצמה באה בהפתעה בשבוע 37.. (לידה קודמת היתה ב40++)

היינו שבת אצל חברים ביישוב אחר כשפתאום בסוף הארוחה (כן, כן..) -ירידת מים..

מפה לשם לאחר התלבטויות והתייעצויות הוחלט לנסוע לבי”ח. הורדנו את הילדים בשעת לילה מאוחרת בבית הורי (שגילו אותם בהפתעה רק לפנות בוקר) והמשכנו הלאה.

מה שלא ידעתי זה שכשמגיעים עם ירידת מים (זו היתה לי הפעם הראשונה) הצוות הרפואי מציע (ולא מפסיק) זירוז מחשש לזיהום.

היה לי ברור שאני רוצה לידה טבעית ללא זירוז ולתת לזמן זמן.. עלינו לאשפוז.

השבת עברה ממש בנחת..

אך הטריד אותי שאני ללא התהליכים של הנוסחא, הם נמצאים על המחשב בבית, אפילו לא הורדנו אותם לפל’ עדיין.

איך שהגיע מוצ”ש ביקשנו מחבר שיכנס הביתה ויביא לנו את המחשב הנייד.

יום ראשון כבר התחיל להיות לחוץ.. הזמן רץ והדד ליין של בית החולים – 48 שעות מרגע ירדת המים ועד שחייבים זירוז- כבר התחיל להיות מורגש.

בעלי הוריד לי את התהליכים לפל’, ומאז התחברתי אליהם כל הזמן באוזניות.

התחלנו בזירוז טבעי- תמצית מי פטל, עיסויים שונים.. לאט לאט היו יותר צירים ויותר חזקים. (החלטתי לעצמי שבחמש בערב מתאים לי ללדת:). עבר זמן, הגיע 5 בערב, ואני עדיין באשפוז. חיברו אותי למוניטור ואז נרשמו ירידות דופק. הוחלט שארד במיידית לחדר לידה.

על אף כל הניסיונות והרצון שלי- נראה היה שדברים מתפתחים בכיוון אחר. החלטתי ברוח התהליכים להרפות ולאפשר בידיעה שהכל לטובה.

ירדתי שוב לבדיקה רפואית במיון, שוב מוניטור, שוב סירוב לזירוז..

הצוות היה מדהים, שאלו אותי מה יכול לעזור לי וביקשתי חדר שקט ואכן נתנו לי בתוך המיון חדר שקט. המשכתי לשמוע את התהליכים, להתרכז, לעשות עיסויים כשבעלי עוזר ומתפלל.

לאחר זמן שוב הגיעו לחדר והודיעו לי שאין מנוס וצריך להתחיל זירוז..

הצעתי שיבדקו לי פתיחה קודם לראות מה המצב (בירידת מים לא ממהרים לעשות בדיקות פנימיות מחשש לזיהום ועד אז גם לא הרגשתי שיש עבור מה..)

המיילדת המקסימה (והסקפטית) הסכימה, התחילה בבדיקה ולפתע נמרח חיוך גדול על פניה והכריזה: “פתיחה 4! וזה עם האצבעות הגדולות שלי, יאללה את בלידה!”

שמחה ומאושרת (ועדיין קצת חושש מהירידות דופק) נכנסתי לחדר לידה ותוך שעה וחצי, בתהליך רגוע, נעים, עם התהליכים האחרונים שכל הזמן ללא הפסקה מתנגנים באוזן- יוגב הגיח לעולם.

עם הרבה שמחה והודיה לבורא עולם ולך, יפה ברנשטיין- שהצלת לי את הלידה.

לולא הנוסחה, ההכנה המקדימה, והרוגע והביטחון שהתהליכים נותנים, הכניסה לבועה שהם מאפשרים בתוך לחץ של בית חולים- הלידה הזו לא היתה מתאפשרת כך..

אינספור תודות!!!

אין לי ספק ששכרך בשמים גדול על כל מה שאת עושה עבור נשים בלידה..

הרבה טוב,