לקום בבוקר, לארגן את הילדים, לשלוח אותם לגנים או לבית ספר, לטוס לעבודה לפני שנאחר, לעבוד, לעשות סידורים חשובים, לערוך קניות, לחזור לאסוף את הילדים, לשלוח לחוגים, לחברים, לסדר את הבית, לבשל, לנקות, לקפל, לעזור בשיעורים, להאכיל, לקלח, להשכיב, להקשיב, לעזור, ללמד, להנחות, לספר סיפור, להיות שם בשבילם וגם בשביל הבעל ועוד ועוד ועוד!!!

כן, את באמת אלופה!!

אבל לא שכחת משהו??

אני חושבת ששכחת להתייחס לעצמך! לכבד אותך קודם!!

איך שהוא זה הגיע לסוף הרשימה!!

כאשר תדעי להתייחס לעצמך, ולכבד אותך תדעי איך לכבד אחרים, וכמובן שהם אותך בחזרה.

המילה “לכבד”, זה מלשון “כבד”, לתת כובד לדבר, לתת חשיבות, לכבד אותי זה אומר לתת מישקל לי!

איך עושים את זה??

בכל דבר שתעשי  תתייחסי אלייך, ותשאלי, “איך אני אעשה את זה בדרך שתהיה נוחה לי ונעימה לי? ”

לדוגמה: כשאת שוטפת כלים, בדקי איך יהיה לך כיף לשטוף כלים. האם את אוהבת מים חמים או קרים, בבוקר או בערב, עם מוסיקה ברקע או בשקט, אולי רגל אחת על כסא נמוך יהיה לך נוח?

כשאת מסדרת את הבית, איך יהיה לך כיף? אם את מתעייפת באמצע, תעצרי, תנוחי ורק כשתרגישי טוב תמשיכי… כבדי את הקצב שלך… בדקי כמה את יכולה לסדר בלי שיכאב לך משהו, וכשכואב מיד מיד להפסיק, לנוח, ואז להמשיך.         לזה קוראים להתייחס אלי!!

לפני שאת יוצאת מהבית עצרי והתייחסי אלייך, מה כדאי לך לקחת לדרך שיעשה לך טוב? אולי בקבוק מים, טישיו, אגוזים וצימוקים לנשנש או סנדוויץ’ משביע..

כאשר תדעי להתייחס אלייך, כל דבר שתעשי יהיה מלא בך מלא באופי שלך מלא בנשמה שלך, הוא לא יהיה סתם מעשה חיצוני שאת עושה אלא כל הפנימיות שלך והמהות המיוחדת שלך תהיה בו..

התרגיל שתיקחי על עצמך השבוע זה כל יום לעשות משהו שיעשה לך טוב!

זה יכול להיות לסדר את המיטה בבוקר כדי שתחזרי בערב לחדר שינה מסודר, איזה תחושה כיפית??

או להכין לך משהו שאת ממש אוהבת לאכול, ללכת לנוח קצת בצהריים, או לצאת להליכה נעימה בערב..

כל יום לעשות משהו אחד שיעשה לך טוב.

ואת יכולה גם לאפשר לעצמך לעשות משהו שממש ישמח אותך, כמו לצאת לטיול עם בן זוג או חברה, לקבל עיסוי או ללכת להופעה טובה..

ואיך זה קשור ללידה שלך???

זה קשור מאוד!!

אישה שחיה באהבה ובהנאה גם יולדת כך!!

אישה שחיה בלחץ ובמתח, הלידה שלה כנראה גם תראה כך..

אישה שיודעת לעשות לעצמה טוב, יהיה לה טוב בכל מצב, והיא תצליח ללדת בדרך שטובה ונעימה לה.

אנחנו חיות כמו שאנחנו יולדות, ויולדות כמו שאנחנו חיות.

אני מאחלת לך מכל הלב, שתחיי עם כל הלב שלך, ושתהיינה לך רק לידות אוהבות ומהנות, כמו שאת מאחלת לעצמך ואף יותר מכך..

אני רוצה לשתף אתכן במאמר חשוב שכתבה שלומית הולצברג חיים.

גם אם החלטת כבר מעכשיו שבלידה הבאה תלדי עם אפידורל, גם אם את מתכננת לידה טבעית אבל רוצה ללמוד לכל מקרה שלא יהיה וגם אם את מתכוננת ללידה טבעית לחלוטין ורוצה להבין איך לעזור לגוף שלך לקדם את הלידה – הכתבה הזו בשבילך.

ישנן הרבה שמועות על לידות עם אפידורל – שהן ארוכות יותר, מסובכות יותר וקשות יותר. חלק מהמידע נכון ואכן ישנן יותר התערבויות בלידות אלה. אבל, יש מה לעשות עם המידע הזה כדי לשנות את הלידה, גם עם אפידורל, ללידה פיזיולוגית שתתקדם בקצב הרצוי על פי הפרוטוקולים הרפואיים.

כאב בלידה הוא חלק מהתהליך הפיזיולוגי שקורה במעבר התינוק בתעלת הלידה והתכווצות הרחם לעבר הלידה עצמה. בשלב שבו הכאב הופך לסבל, אפידורל הוא כלי נהדר להתמודד אתו.

בלידה, כתהליך הורמונאלי, משתחררים הורמוני התכווצות (אוקסיטוצין) והורמונים להתמודד עם הכאב (אנדרופינים). כאשר הלידה הופכת לסבל, מופרש בגוף האישה האנדרנלין שתפקידו להגן עליה, אך הוא גם עוצר את הפרשת האוקסיטוצין, מה שגורם ללידה לעיתים להעצר או להאט. לכן, אם החלטת שאת לא יכולה יותר להתמודד עם הכאב ואת מעוניינת באפידורל חשוב מאוד לשים לב לדברים הבאים כדי לאפשר לגוף להמשיך ולהפריש את האוקסיטוצין, גם כאשר הגוף לא מרגיש את התהליך שהתינוק והגוף עוברים בלידה.

להבדיל ממה שרוב האוכלוסיה חושבת, אפידורל אינו החומר המוזרק בגוף האישה במהלך לידה, אלא המקום שאליו מופרשים חומרי הרדמה. במהלך קבלת זריקת אפידורל, מוזרקים חומרי הרדמה (כל בית חולים וכל מרדים נותנים קוקטייל חומרי הרדמה מעט שונה) לחלל האפידורלי בגב האישה. החומר גורם לאילחוש פלג הגוף התחתון (מהמותן ומטה), ולעיתים אף גורם לחוסר תחושה וחוסר יכולת לזוז מהמותן ומטה. חומרי ההרדמה מפסיקים את מעבר המידע על הכאב למוח האישה ולכן מפסיקים את הכאב.

הכאב אינו עובר למוח, הגוף לעיתים “חושב” שהלידה הפסיקה ולכן הגוף מפסיק לשחרר את הורמוני הלידה וניתן לראות כי הלידה “נעצרת” ולא מתקדמת בקצב הרצוי על פי הפרוטוקולים הרפואיים. אבל, וזה אבל גדול, יש מה לעשות כדי למנוע את המצב הזה, אז לפניך מספר טיפים לאחר קבלת זריקה אפידורלית:

1. תנוחי
את אחרי אי אלו שעות של צירים, יכול להיות שלא ישנת כבר יומים בגלל הצירים, הגוף עבד מאוד קשה בצירים ואת מותשת. ולכן, כאשר קיבלת את זריקת האפידורל, יש לך הזדמנות לנוח! כבי את האורות בחדר, בקשי מהמלווים שילכו גם הם לנוח/לאכול/לשתות קפה או כל דבר שיאפשר להם לצבור כוחות להמשך וגם לך, תעצמי עיניים ותתני לגוף לנוח. בסעיפים הבאים נתחיל גם לעבוד.

2. “בועת האוקסיטוצין”
הלידה כתהליך הורמונלי משתמשת בהורמון אוקסיטוצין כדי לכווץ את הרחם, לדחוף את התינוק לכיוון מטה. הורמון האוקסיטוצין המכונה, “הורמון האהבה”, אוהב חושך, רומנטיקה, אוירה שקטה, מוזיקה ואנשים שיגרמו לך להרגיש אינטימיות. אז אחרי שקיבלת אפידורל ויש לך הזדמנות לנוח, כבי את האורות, שימי מוזיקה נעימה שתתן לך תחושת בית, שלחי את מי שלא צריך להיות בחדר ולא עוזר לאינטימיות הביתה ותני לאוקסיטוצין לשטוף את גופך.

צילום: shutterstock

3. תנועה
הירידה של התינוק באגן במהלך הלידה מסתייעת בין היתר בתנועה של האגן, תנועה של האגן מגדילה את הכתרים של פנים האגן ומאפשרת לתינוק לנוע בתוכו לכיוון הלידה. אז נכון שעם אפידורל את לא באמת יכולה לנוע ולרקוד, אבל את יכולה לייצר תנועה בעזרת המלווים שלך. בקשי מהמלווים שלך שיניעו את האגן כאשר את שוכבת, ניענוע עדין של האגן עושה עבודה לא פחות טובה מאשר הריקוד שתרקדי אם תהיי בעמידה.

אם המלווים שלך מאוששים ויש להם כוח, בקשי מהם להניע את הרגל שלך במעגלים, קצת כמו שהיית רוקדת וזזה בעצמך, התנועה של הרגל (מהירך) תייצר את התנועה גם באגן.

4. תנוחה
כמו בלידה ללא משככי כאבים, גם עם אפידורל מומלץ לשנות תנוחה מידי פעם, החליפי צדדים (בין ימין לשמאל), קפלי את הרגליים (פעם ימין ופעם שמאל), נסי לבקש מהמלווים שלך להושיב את המיטה כך שתוכלי להרים את הרגליים לתנוחת קריעה. והכי חשוב, אל תשארי באותה התנוחה יותר מידי זמן, שני מידי פעם את התנוחה כדי לייצר גם תנועה וגם שינויים בכתרים הפניים של האגן.

5. א-סימטריות
כאשר אנחנו יושבות בא-סימטריה, אנחנו משנות את הכתרים הפנימיים של האגן ומגדילים אותם. רגל אחת מקופלת ואחת ישרה היא צורה קלאסית לא-סימטריות, כרית מתחת לישבן (רק בצד אחד) מייצרת א-סימטריות, סיבוב הירך (רק ירך אחת) מייצר א-סימטריות.

אז מהי בעצם “לידה טבעית”? האם לידה וגינאלית היא לידה טבעית? האם לידה ללא משככי כאבים? ואולי יש גם לך הגדרה משלך ללידה טבעית. ואני אומרת, שההגדרה לא משנה, מה שחשוב זו התחושה שלך והיכולת שלך לעשות את הלידה כמה שיותר נכונה פיזיולוגית לך ולתינוק. אז אם החלטת שאת צריכה במהלך הלידה משכך כאבים מסוג אפידורל, תכירי את היכולות של הגוף שלך במגבלות “האפידורל”, תמצאי את הדרכים שלך לסייע לגוף לעבור חוויה נכונה פיזיולוגית גם בתחומי התנועה והאפשרויות הקיימות.

גם אם תבצעי חלק מהדברים שרשומים פה, אבל תרגישי שעשית את מה שנכון לך ומה שמקדם את הלידה, עשית את הדבר הנכון.

בהצלחה

אני רוצה לשתף אתכן במאמר חשוב שכתבה  שלומית הולצברג חיים.

גם אם החלטת כבר מעכשיו שבלידה הבאה תלדי עם אפידורל, גם אם את מתכננת לידה טבעית אבל רוצה ללמוד לכל מקרה שלא יהיה וגם אם את מתכוננת ללידה טבעית לחלוטין ורוצה להבין איך לעזור לגוף שלך לקדם את הלידה – הכתבה הזו בשבילך.

ישנן הרבה שמועות על לידות עם אפידורל – שהן ארוכות יותר, מסובכות יותר וקשות יותר. חלק מהמידע נכון ואכן ישנן יותר התערבויות בלידות אלה. אבל, יש מה לעשות עם המידע הזה כדי לשנות את הלידה, גם עם אפידורל, ללידה פיזיולוגית שתתקדם בקצב הרצוי על פי הפרוטוקולים הרפואיים.

כאב בלידה הוא חלק מהתהליך הפיזיולוגי שקורה במעבר התינוק בתעלת הלידה והתכווצות הרחם לעבר הלידה עצמה. בשלב שבו הכאב הופך לסבל, אפידורל הוא כלי נהדר להתמודד אתו.

בלידה, כתהליך הורמונאלי, משתחררים הורמוני התכווצות (אוקסיטוצין) והורמונים להתמודד עם הכאב (אנדרופינים). כאשר הלידה הופכת לסבל, מופרש בגוף האישה האנדרנלין שתפקידו להגן עליה, אך הוא גם עוצר את הפרשת האוקסיטוצין, מה שגורם ללידה לעיתים להעצר או להאט. לכן, אם החלטת שאת לא יכולה יותר להתמודד עם הכאב ואת מעוניינת באפידורל חשוב מאוד לשים לב לדברים הבאים כדי לאפשר לגוף להמשיך ולהפריש את האוקסיטוצין, גם כאשר הגוף לא מרגיש את התהליך שהתינוק והגוף עוברים בלידה.

להבדיל ממה שרוב האוכלוסיה חושבת, אפידורל אינו החומר המוזרק בגוף האישה במהלך לידה, אלא המקום שאליו מופרשים חומרי הרדמה. במהלך קבלת זריקת אפידורל, מוזרקים חומרי הרדמה (כל בית חולים וכל מרדים נותנים קוקטייל חומרי הרדמה מעט שונה) לחלל האפידורלי בגב האישה. החומר גורם לאילחוש פלג הגוף התחתון (מהמותן ומטה), ולעיתים אף גורם לחוסר תחושה וחוסר יכולת לזוז מהמותן ומטה. חומרי ההרדמה מפסיקים את מעבר המידע על הכאב למוח האישה ולכן מפסיקים את הכאב.

הכאב אינו עובר למוח, הגוף לעיתים “חושב” שהלידה הפסיקה ולכן הגוף מפסיק לשחרר את הורמוני הלידה וניתן לראות כי הלידה “נעצרת” ולא מתקדמת בקצב הרצוי על פי הפרוטוקולים הרפואיים. אבל, וזה אבל גדול, יש מה לעשות כדי למנוע את המצב הזה, אז לפניך מספר טיפים לאחר קבלת זריקה אפידורלית.

1. תנוחי 
את אחרי אי אלו שעות של צירים, יכול להיות שלא ישנת כבר יומים בגלל הצירים, הגוף עבד מאוד קשה בצירים ואת מותשת. ולכן, כאשר קיבלת את זריקת האפידורל, יש לך הזדמנות לנוח! כבי את האורות בחדר, בקשי מהמלווים שילכו גם הם לנוח/לאכול/לשתות קפה או כל דבר שיאפשר להם לצבור כוחות להמשך וגם לך, תעצמי עיניים ותתני לגוף לנוח. בסעיפים הבאים נתחיל גם לעבוד.

2. “בועת האוקסיטוצין” 
   הלידה כתהליך הורמונלי משתמשת בהורמון אוקסיטוצין כדי לכווץ את הרחם, לדחוף את התינוק לכיוון מטה. הורמון האוקסיטוצין המכונה, “הורמון האהבה”, אוהב חושך, רומנטיקה, אוירה שקטה, מוזיקה ואנשים שיגרמו לך להרגיש אינטימיות. אז אחרי שקיבלת אפידורל ויש לך הזדמנות לנוח, כבי את האורות, שימי מוזיקה נעימה שתתן לך תחושת בית, שלחי את מי שלא צריך להיות בחדר ולא עוזר לאינטימיות הביתה ותני לאוקסיטוצין לשטוף את גופך.

3. תנועה
   הירידה של התינוק באגן במהלך הלידה מסתייעת בין היתר בתנועה של האגן, תנועה של האגן מגדילה את הכתרים של פנים האגן ומאפשרת לתינוק לנוע בתוכו לכיוון הלידה. אז נכון שעם אפידורל את לא באמת יכולה לנוע ולרקוד, אבל את יכולה לייצר תנועה בעזרת המלווים שלך. בקשי מהמלווים שלך שיניעו את האגן כאשר את שוכבת, ניענוע עדין של האגן עושה עבודה לא פחות טובה מאשר הריקוד שתרקדי אם תהיי בעמידה.

אם המלווים שלך מאוששים ויש להם כוח, בקשי מהם להניע את הרגל שלך במעגלים, קצת כמו שהיית רוקדת וזזה בעצמך, התנועה של הרגל (מהירך) תייצר את התנועה גם באגן.

4. תנוחה
   כמו בלידה ללא משככי כאבים, גם עם אפידורל מומלץ לשנות תנוחה מידי פעם, החליפי צדדים (בין ימין לשמאל), קפלי את הרגליים (פעם ימין ופעם שמאל), נסי לבקש מהמלווים שלך להושיב את המיטה כך שתוכלי להרים את הרגליים לתנוחת קריעה. והכי חשוב, אל תשארי באותה התנוחה יותר מידי זמן, שני מידי פעם את התנוחה כדי לייצר גם תנועה וגם שינויים בכתרים הפניים של האגן.
5. א-סימטריות
   כאשר אנחנו יושבות בא-סימטריה, אנחנו משנות את הכתרים הפנימיים של האגן ומגדילים אותם. רגל אחת מקופלת ואחת ישרה היא צורה קלאסית לא-סימטריות, כרית מתחת לישבן (רק בצד אחד) מייצרת א-סימטריות, סיבוב הירך (רק ירך אחת) מייצר א-סימטריות.

אז מהי בעצם “לידה טבעית”? האם לידה וגינאלית היא לידה טבעית? האם לידה ללא משככי כאבים? ואולי יש גם לך הגדרה משלך ללידה טבעית. ואני אומרת, שההגדרה לא משנה, מה שחשוב זו התחושה שלך והיכולת שלך לעשות את הלידה כמה שיותר נכונה פיזיולוגית לך ולתינוק. אז אם החלטת שאת צריכה במהלך הלידה משכך כאבים מסוג אפידורל, תכירי את היכולות של הגוף שלך במגבלות “האפידורל”, תמצאי את הדרכים שלך לסייע לגוף לעבור חוויה נכונה פיזיולוגית גם בתחומי התנועה והאפשרויות הקיימות.

גם אם תבצעי חלק מהדברים שרשומים פה, אבל תרגישי שעשית את מה שנכון לך ומה שמקדם את הלידה, עשית את הדבר הנכון.

הרבה פעמים קורה לנו שמשהו מציק , מעצבן, מרגיז, מעליב, גורם לנו לתחושה לא טובה.

ועכשיו לא נעים לנו, יש בתוכנו תחושה שאנחנו רוצים להיפטר ממנה ומהר. ולכן מה אנחנו עושים באופן אוטומטי? משליכים החוצה ומעבירים אותה אל מישהו אחר. אנחנו בטוחים שאם מישהו או משהו ישתנה מחוץ לי, אז נרגיש טוב, אז יחזור להיות רגוע בתוכנו.

לדוגמה, אני מתעצבנת שהילדים מבלגנים את הבית, אם רק הבית היה מסודר הייתי רגועה ושלווה- העברתי את האחריות לתחושה הזאת לילדים ולמצב של הבית.

עכשיו הילדים הם אלה שצריכים להשתנות ולהיות יותר מסודרים.

עוד דוגמה,  אני נעלבת שבעלי לא חוזר בזמן הביתה, אם הוא רק היה מגיע בזמן הייתי שמחה- העברתי את האחריות לבעלי.

עכשיו בעלי צריך להשתנות ולהגיע בזמן.

קוראים לזה: להאשים. במקום לקחת אחריות על עצמי ועל התחושות שלי ולהבין שהתיקון הוא רק אצלי, אני מאשימה מישהו אחר ומצפה שהוא ישתנה.

להאשים זה בעצם מצב שאני מוצאת בעצמי משהו לא נעים, ובגלל שלא נעים לי איתו אני זורקת אותו החוצה על מישהו אחר.

ההפך מלהאשים זה לקחת אחריות על החיים שלי ולהבין שאין אופציה שמישהו יהיה מואשם, או לא צודק, או לא בסדר או טועה.

לקחת אחריות על החיים שלי זה להבין שאני אחראית בכל רגע על הצרכים שלי, ואני אחראית בכל רגע למלא אותם (או לבקש ממשהו שיעזור לי במילוי שלהם) ולעשות לי טוב. אף אחד לא אחראי על זה חוץ ממני.

וגם בלידה זה אותו הדבר. כאשר אני מבינה שאני ורק אני אחראית ללידה שלי ומה ארגיש בה ושכל הצרכים שלי ימולאו במהלך הלידה, אני מבינה שכדאי לי ללמוד בדיוק איך ללדת, מה יעשה לי שם טוב, מה התפקיד שלי בלידה ובקיצור, איך יולדים.

ברגע שאחליט שאני יולדת לידה אוהבת ומהנה ומביאה את התינוק שלי בשמחה לעולם, לא יהיה אופציה להאשים את המיילדת בזה שהיא לא זורמת עם לידה טבעית, או את הרופא שהלחיץ, או לפעמים יש תפניות חדות בלידה שאפילו לוקחות אותנו לניתוח קיסרי, וגם לזה לא אתן להרוס לי, כי בכל מצב או סיטואציה אני אחראית ללדת לידה אוהבת ומהנה. האחריות היא רק עלי ורק שלי.

אני בעצמי ילדתי ארבע לידות טבעיות ומהממות והלידה החמישית שלי הייתה בניתוח קיסרי. והגילוי היה מדהים בשבילי, שאפשר ללדת לידה אוהבת ומהנה בכל מצב! אפילו בניתוח קיסרי! מהרגע שהגעתי לבית חולים קיבלתי החלטה להביא את התינוק בשמחה לעולם. ובאמת כך היה.. ובלי שהאחיות או הצוות בניתוח ידעו על ההחלטה הם התגייסו לעזור לי בה. ותוך רבע שעה התינוק שלי היה  בחוץ. מתוק, מהמם ואהוב!!

אז איך עושים את זה? איך מעבירים את כל האחריות לידיים שלנו בלי להיות מושפעים מאף אחד?

אז קודם כל, הדבר הכי חשוב זה החלטה. פשוט מחליטים עם כל הלב שהלידה הזאת הולכת להיות לידה אוהבת ומהנה, בכל מצב.

דבר שני, רוכשים כלים שיעזרו לנו במהלך הלידה.

הכלי הכי חשוב זה לדעת להרפות, כדי לשחרר את כל ההורמונים שעוזרים לנו במהלך הלידה.

זה נשמע פשוט, אך כדי להרפות במהלך הלידה חייבים לתרגל כל ההיריון את יכולת ההרפיה שלנו. כמה שיותר נתאמן נצליח יותר להרפות בלידה עצמה.

כלי נוסף זה לאמץ לנו אמונות שתומכות בנו ובהיריון שלנו. לאמונות וציפיות יש נטייה להגשים את עצמן וכמה שהאמונות שלנו בקשר לגוף וללידה שלנו יהיו טובות כך הלידה שלנו תהיה יותר טובה.

עוד כלי חשוב זה עין טובה עלינו ועל כל הצוות שבא לעזרתנו. להאמין באמת שכולם הם שליחים נאמנים שבאו לעזור לי להביא את התינוק שלי באהבה לעולם. כל אחד יעזור לי כמיטב יכולתו ומזווית הראיה שלו. אבל המטרה שלהם היא רק אחת, לדאוג שאני והתינוק שלי נצא מהלידה הזאת בריאים ושלמים.

כאשר הצוות הרפואי רואה שיש כאן אישה רצינית, שבאה ללדת והיא יודעת איך עושים את זה, מתייחסים אליה בהתאם. סומכים עליה, מאפשרים לה, זורמים איתה..

אם את רוצה לרכוש כלים אלו ונוספים כדי להגשים לך את החלום ללדת באהבה והנאה את מוזמנת להצטרף ל”הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה”.

אני מזמינה אותך לצפות ביוטיוב בסרטונים של נשים מהממות ומעוררות השראה שילדו עם “הנוסחה ללידה אוהבת ומהנה.”