מה קורה כשמורידים את החיתול?!

על גמילה מחיתולים מאת אורית ביבי ספני

מה העניין עם הקטנת כמות החיתולים?
בדיון סוער ברשת הגבתי שאפשר גם בלי חד”פ.
אז מישהי הציעה בציניות –
אולי בשביל המחאה נגמול מחיתול מלידה?

האמת?
רעיון לא רע.
אבל מסיבה אחרת.
לא משהו שהאמא הזו תארה לעצמה.

קודם הבהרה –
אפשרי לגמול לגמרי מחד”פ בכל גיל,
או רק להפחית בשימוש בהם.
גם אפשר רק לעבור לחיתול אקולוגי.

אבל
זה לא נושא הפוסט.

אלא השאלה
איך יכול להיות שלפני מאה שנה –
תינוק נפרד מחיתול בד אפילו לפני גיל שנה?

ואני מדברת על תינוק במערב,
לא באפריקה הנידחת,
שם אין חיתול.
גם אין הרטבות לילה
או רגרסיות.

וכשהתינוק במנשא על גב אמו,
הוא משום מה לא מתרוקן.
ולא כי הוא בגיל שנה, נגיד,
שאז הוא בכלל כבר מתרוקן בבור השבט,
אלא גם בגיל 3 חודשים.

איך?

כי אמא שלו מתבוננת בו
ולומדת את שפת הגוף שלו תכף אחרי הלידה.

ככה
היא מכירה את הסימנים המוקדמים לצורך ההתרוקנות
מוציאה אותו מהמנשא בזמן הנכון,
מסמנת לו סימן כלשהו ~
ורק אז
התינוק מתרוקן.

איך זה שדווקא תינוק מערבי
זקוק ליותר זמן בשביל ללמוד להתרוקן?

ואיך
לפני מאה שנה
תינוק בן שנה כבר יכול היה להתרוקן עצמאית.
ואילו היום רובם לא יכולים?
מה הלך לאיבוד?
איזו יכולת?

מספרות מקצועית של התקופה מסתבר
שפעם אימנו תינוקות להתרוקן עצמאית 👈 👈
לפני גיל שנה.

איך?
לימדו הורים לזהות את הצורך להתרוקן
לפי התנועות שהתינוק עושה.

גם את יכולה.
אבל אם תסתכלי על התינוק שלך
בלי לדעת שכמעט כל התנועות שהוא עושה וקשורות בצורך,
תחשבי שהן אקראיות.

אבל
מי שעוקב אחרי דפוס ההתפתחות שלהן
רואה בברור את הקשר.

למשל
בעיטות ושיכול רגלים,
חיכוך כפות רגליים
הרמות אגן,
פעירת פה כמו דג
ופתיחת עיניים.

ככל שהצורך להתרוקן גובר
כי הצטבר פיפי בשלפוחית השתן שבאגן 👈
התנועות מתגברות.
אבל אז
הן נפסקות לפתע
ואחר כך מתחדשות בעוצמה גוברת.

יכול להיות שתינוק קטן בן 3ח’ כבר יכוול לשלוט בצורך להתרוקן?

מחקר בדק את זה ומצא
להפתעתו
שכולנו נולדנו עם היכולת לאצור את הפיפי.

אז מה חסר לתינוק הנולד?
מודעות גופנית
שתאפשר לנו ליזום התרוקנות.

איך עוזרים לתינוק לפתח את המודעות הגופנית הזו?

את זה המחקר לא בדק.
אבל המדענית המוכשרת לריסה גינת
פיתחה שיטה שנקראת — — — מעגל תקשורת.

ואני מלמדת אותה.

לא רק על צורך ההתרוקנות,
גם על צרכים אחרים.

צורך ההתרוקנות פשוט וקל לזיהוי.

וכשאת לומדת את זה
אתי כולה בקלות לתת לתינוק להתרוקן מחוץ לחיתול
בכיור או באסלה או בכל מקום רלוונטי.

ולא מרוויחים רק חיסכון בכמה חיתולים.

תינוק שמבין
שמה שמצטבר לו בבטן זה פיפי –
רגוע יותר.
אחרת הוא מרגיש לחץ בבטן
מבלי שידע למה
או מה הוא יכול לעשות כדי להפטר מזה.

תינוק עם מודעות שאמא שלו פתחה אצלו
יודע מה צריך לעשות.
ואפילו
יודע לבקש מאמא שלו ללכת להתפנות.

וזה אפשרי — לפני גיל שנה.
כי את יוצרת אתו תקשורת מחוות וקולות,
לא במילים.

ולא,
זה לא מעכב את התפתחות השפה.
להפך.

וחכי,
יש עוד יתרונות.

חשבת פעם
למה הרבה תינוקות מתעוררים בלילה
דווקא ב 3 לפנות בוקר?

כשלומדים לזהות תנועות
המעידות על צורך ההתרוקנות,
מבינים גם למה התינוק מתעורר.
(הסיבה שזה קורה סביב השעה הזו קשורה בתהליכים ביולוגיים של השינה.)

מה אפשר לעשות עם זה?

כשעושים מעגל תקשורת –
התינוק הוא שעושה עם זה משהו,
וככה
הוא מפסיק להתעורר בשביל זה.

יש עוד
אבל נראה לי חפרתי מספיק
להפעם.

אם יש לך שאלה
או את רוצה ללמוד איך לזהות צורך התרוקנות
או איך “לפשפש”
ועוד

אנחנו כאן!

עקבי אחרינו כאן בפייסבוק בסדרת לייבים בימים ב-ה השבוע לגמילה מחיתולים בזמן אמת! יחד עם אורית – מלמדת שפת גוף תינוקות – בואי לפתח
מודעות גופנית שמרגיעה אותך ואת את התינוק
ויוצרת מוטיבציה פנימית לשינה טובה יותר ופרידה מחיתולים

ואם את רוצה לסדר לעצמך את היום (וגם את החיים!) עם התינוק – זה הזמן לברר על המחזור החדש לקורס “אימהות בטוחה מלידה” מקומות אחרונים נחטפים ממש עכשיו! לשיחת יעוץ חינם עם אביבה לחצי כאן למלא פרטים ושלחי הודעה: 050-621-9632


#תקשורת_שפת_גוף_תינוקות

“את לא יכולה לקחת כוס מים לבד?”

ישבתי והנקתי את בתנו הבכורה – וביקשתי ” אפשר כוס מים?”

המשפט הזה, “מה, את לא יכולה לקחת לבד?”, פגש אותי כמו סתירת לחי מצלצלת שלא שכחתי אותה גם לאחר חמש שנים. “זה הבן אדם שהתחתני איתו? אחד שלא מביא לי כוס מים שאני מניקה אחרי לידה?!” (היום המקסים הזה מביא כוסות מים בלי שאבקש וגם עושה הרבה מעל ומעבר – בהחלט אפשר ללמוד וגם אני עצמי כל הזמן מתקדמת באומנות האמפטיה)

חוסר יכולת לחוש ולהביע אמפטיה לזולת – במיוחד ברגעי מצוקה אישיים – לא בא מרוע לב! אי אפשר להאשים את החוסר אמפט, ולא את אמא שלו כי אף אחד לא התכוון למה שמרגיש כמו סתירת הלחי הזאת. זה מה שקורה באופן טבעי כשלא לומדים את מקצוע האימהות, ואז באמת לא היה את הידע שיש היום וגם לא את הנגישות. היום יש לנו ידע מחקרי שאמפשר חיים טובים יותר. על המחרק יש עליו פוסט קודם כאן, מחקר שנעשה על פני למעלה מ20 שנה במעקב אחרי תינוקים. המחקר מוכיח שכאשר האמא יודעת להסתנכרן עם התינוק שלה (ולא, סנכרון זה לא אומר להניק כל פעם שהוא בוכה) התינוק לומד לחוש אמפטיה בהמשך חייו. (קבלו סרט קצר הממחיש את ההבדל בין אמפטיה לסימפטיה)

היום אני יודעת לומר שזה לא בא מרוע לב. זה בא מחוסר יכולת לחוש ולהביע אמפטיה לזולת – שאני לא יכולה אפילו להאשים את החוסר אמפט בעצמו, וגם לא את אמא שלו כי אף אחד לא התכוון לסתירת הלחי הזאת. זה מה שקורה באופן טבעי כשלא לומדים את מקצוע האימהות, ואז באמת לא היה את הידע שיש היום וגם לא את הנגישות. היום יש לנו ידע מחקרי שאמפשר חיים טובים יותר. על המחרק יש עליו פוסט קודם כאן, מחקר שנעשה על פני למעלה מ20 שנה במעקב אחרי תינוקים. המחקר מוכיח שכאשר האמא יודעת להסתנכרן עם התינוק שלה (ולא, סנכרון זה לא אומר להניק כל פעם שהוא בוכה) התינוק לומד לחוש אמפטיה בהמשך חייו. (קבלו סרט קצר הממחיש את ההבדל בין אמפטיה לסימפטיה)

אמפטיה זה היכולת להבין וממש להרגיש מה קורה בצד השני. כמה זה מאפשר איכות חיים – קשה לתאר. ילד שגדל בלי היכולת לחוש אמפטיה – יגיב בצורות שיהיו כואבות גם לו וגם לאלו שהוא הכי אוהב. נראה סיטואציות בין בני זוג כמו:

היא בוכה והוא במקום לבוא לחבק ולהרגיע אותה – מעשה פשוט ואמפטי, הכי טבעי שיש מתנתק ומתסבך בעצמו – הופך ביקורתי כועס או מוצא דרך אחרת להתנתק כי:

כשהוא היה תינק ובכה – במקום שהוריו ירגישו אמפטיה כלפי המצוקה שלו – הם לקחו את זה באופן אישי כהתרסה בהם ונלחצו. במקום לבוא בהבנה שיש לתינוק מצוקה ועם בטחון שהם יודעים לעזור, הכל בסדר הם הגיבו בצורה שאמרה לתינוק שהכל לא בסדר וכשהוא במצוקה אין מענה הולם. שהצרכים שלו הם לא מובנים, גדולים מדי, לא ניתנים למענה, דורשים יותר מדי. שזה יותר מדי לבקש – כי אין מענה הולם! זה מה שהוא למד – כאשר מישו קרוב אלי בוכה הם מאשימים אותי! (במקום – כשמישו קרוב אלי בוכה – הם זקוקים לאמפטיה, הבנה, קשה, תמיכה, עזרה). אני בטוחה, שההורים שלו רצו לעזור ועשו הכל כדי לטפל בו על הצד הטוב ביותר – רק מה שאנחנו מדברים עליו כאן זה תגובה רגשית בלתי נשלטת שיכולה, ואכן קורית, גם להורים הכי אוהבים ומסורים – ממש לא בכוונה! יש לזה הסבר ביולוגי לחלוטין – כשתינוק בוכה האדרנלין אצל האמא עולה – כדי לעזור לה להגיב. פעם בג’ונג’ל זה היה יותר קשה להגיב מהיום, למשל, אם האמא היתה באמצע לקטוף פירות או לברוח מאיזה אריה. כשהאדרנלין עולה – האמא נלחצת – ויותר קשה לה להגיב ממקום רגוע ובטוח. בגלל שתינוקות לא יודעות לדבר – קשה להבין לפעמים מה הם רוצים – הבכי וגם החוסר ידע יכולים כן להכניס בקלות את האמא לתחושה של חוסר אונים.

היום, עם הידע והכלים שיש לנו בהבנת שפת גוף התינוקות – החוסר אונים מיותר לחלוטין

קבלו עוד סיטואציה שמדגימה חוסר יכולת לחוש אמפטיה – הוא חוזר הביתה (לגבר שיצא מהבית תמיד יש ציפיות בחזור! לא זוכרת מתי הפעם האחרונה הכינו לי משו כשנכנסתי לבית – נראה לי הגיע הזמן שגם אני אתחיל לצפות!) והיא סידרה את הבית, הניקה את התינוק וטיפלה בעוד ילדים עייפה עם כאב ראש ורוצה לנוח – וכל מה שהוא יודע זה שהוא לא קיבל את היחס המיוחל, (הצורך שלו) ומרוב נושאות שחוזרת לגיל אפס שבכל מקרה לא מבינים ואין מענה למה שהוא זקוק – הוא מוצא סיבה – המיני בר החדש שעלה 7,000 ש”ח להתפוצץ לשעה (כמו שניסה גם, לבכות ולצרוח שהיה תינוק חבל שגם אז הוא היה צריך להגיע למקום הזה כי היום אפשר לתת מענה עוד לפני הבכי), וזהו הלך הזוגיות לאותו יום כי:

היכולת לחוש אמפטיה זה לצאת מההישרדות שלי ולדעת לשים את עצמי בנעליים של השני. של זאת מולי. זה דורש את היכולת שהפנמתי מאמא שלי – שהכל בסדר ויש מענה מדיוק לצרכים שלי – ואני יכול להרשות לעצמי לעמוד במקום של השני, להרגיש את מה שהוא מרגיש – כי אצלי הכל בסדר. ותינוק חווה את החוויה הזאת, יתקשה אח”כ בחייו בכלל ליהנות ממערכות יחסים בריאות הדדיות, ויש סיכון שהוא יפנה לחומרים ממכרים לקבל את אותו תחושה טובה – שלא חווה כתינוק ולא מצליח לשחזר כמבוגר. אם הוא לא פיתח את היכולת הזאת ב5 החודשים הראשונים לחייו, כן יש תקוה רק שמה אני אגיד לכם – לוקח זמן … חלון ההזדמנות לפי המחקר של פרופסור רותי פלדמן הוא קצר מאוד. 5 חודשים ראשונים. קושי בלחוש אמפטיה זה סוג של נכות רגשית חברתית – שאפשר למנוע בקלות על ההתחלה.

זה די לא נעים לפגוש קיר של חוסר אמפטיה. בין בני זוג – חוסר יכולת לחוש אמפטיה זה יכול להרוס מערכות יחסים לתמיד. כן, אפשר ללמוד בדרך הארוכה והקשה. ואפשר גם כאמא – לתת לתינוק שלך את המתנה הנפלאה הזאת, של היכולת לחוש אמפטיה במהלך חייו – שגם אם לא ידע לומר במילים את מה שכתבתי כאן – אין ספק שיהנה יותר בחיי היום יום שלו – כי בסופו של דבר – אנחנו חיים בחברה. והיכולת שלנו לחוש אמפטיה כלפי כל מי שנפגוש – חברים, בני זוג, בוסים, עובדים, לקוחות – היא משדרגת מיידית כל אינטראקטיה.

איך עושים את זה בפועל?! את צריכה ללמוד לתת מענה מדיוק לתינוק שלך. ללמוד לקרוא את שפת הגוף שלו ולתת מענה הולם בתזמון נכון. אלו דברים שהיום מתבססים במחקר ומדע – ולכן לא צריך יותר לגשש בחושך. יש דרך מוארת, ואני ממליצה בחום לכל אמא לקצור את הפירות שלה גם בחודשים הראשונים וגם אחר כך במהלך חיים שלמים של התינוק. דווקא כאחת שמכירה מה זה תינוק שגדל ומתקשה להרגיש או להביע אמפטיה. דווקא מחוויות אישיות, ועבודה על מטופלים, כשאני חווה את התוצאות הקשות מאוד לעיכול שנים לאחר מכן – כן- בא לי לצעוק מכל הגגות – זה הזמן להשקיע!!! בלי לפספס את חלון ההזדמנות הקצר הזה! זה כל כך פשוט כשיודעים איך, ואם תשאלי איך הסתדרו פעם – תסתכלי מסביבך, תשאלי את עצמך מתי פעם אחרונה הגיבו אליך בהבנה ואמפטיה מלאה לקושי – ותביני ששרדו בלי ואין סיבה להמשיך לגדל ילדים שקשה להם לחוש אמפטיה! ויותר מזה – כשאת לומדת לחוש אמפטיה כלפי התינוק – זה גם מרפא את המקום בך – שלא קיבל מענה הולם! אז אם את כאמא את חווה קושי או חוסר נוחות מול התינוק כשהוא בוכה, תסכול, עצבים דיכאון או כל חוויה לא נעימה אחרת – זה לא אמור להיות ככה!!!

את אמורה ליהנות מלהיות אמא. וזה בדיוק מה שאנחנו לומדות בקורס עם אורית. מומלץ בחום – משנה חיים לאורך כל החיים של התינוק וזה מוכח מחקרית!

ואם את תוהה איך מכינים תינוק למסגרת – בעקבות חזרה לעבודה – מוזמנת ללמוד יחד עם אביבה ויעל!
עקבי אחרי הלייבים שלנו בפייס

שבוע הבא – עוד טיפים מעשיים בשטח ושידורים מרתקים עם אורית – לוחשת לאימהות סודות נשכחים

ואם את רוצה לסדר לעצמך את היום (וגם את החיים!) עם התינוק – זה הזמן לברר על המחזור החדש לקורס “אימהות בטוחה מלידה” מקומות אחרונים נחטפים ממש עכשיו! לשיחת יעוץ חינם עם אביבה לחצי כאן למלא פרטים ושלחי הודעה: 050-621-9632

הכנת קטנטנים למסגרת

10 הצעדים לקראת הסתגלות קלה במסגרת

מאת אורית ביבי ספני – מנחת הורים לגיל הרך 054.210335

הכנת קטנטנים

לכניסה מוצלחת מסגרת

הסבר מלווה ללייבים בפייס עם אביבה ויעל

הסתגלות הפעוט במסגרת דומה למסע טיפוס לגובה רב. זוהי חוויה רב חושית, שכל הגוף חווה. וזהו היא שינוי שמשפיע ממש על התפתחות מסלולים עצביים במוחו. וגם מקרין על כל תחום בחייו.

כניסה למסגרת היא שינוישהפעוט לא היה בוחר לעשות מיוזמתו, אבל הוא זה שצריך ללמוד להתאים את עצמו אליו. לכן הוא זקוק ליד המושטת הזו כדי לשרוד את נפתולי הדרך החדשה.

בדרך החדשה הוא צועד לבדו בין זרים. גם אם הם מלאכים שמושיטים לו יד חמה, הוא עדיין רחוק מאמו, מהחמצן, ממקור הביטחון של חייו. כשהוא מטפס במעלה השבילים הצרים האלה – הפעוט צריך ללמוד לסמוך, להיווכח שהמקום החדש טוב בשבילו. לוקח זמן עד שהמקום הזר יהפוך ל Best Second Choice שלו.

וכשאת, האמא, מגיעה לאסוף אותו בסוף היום, הוא שמח לראות אותך, אבל גם מותש מיום ההסתגלות המתמשך כנצח. אתגר ההסתגלות נמשך לו גם בבית ונחשב לגורם רגרסיה מרכזי.

משך ההסתגלות ככלל יהיה בהתאם לקצב שלו במצבי הסתגלות לכל שינוי ופרידה, יכולת המסגרת להכיל אותו ולהגיב לצרכיו משפיעה עליו, וגם אופן ההתמודדות שלך.

בלייבים בפייס עם אביבה ויעל

נסקור 10 צעדים פרקטיים להכנת הפעוט לכניסה למסגרת

כולל הכנה העצמית שלך לקראת החוויה החשובה,

כמו גם כלים להתמודדות עם אתגרים

שאחרי הכניסה למסגרת.

אפשר ורצוי

לחזור על הצעדים לפי העניין והצורך.

צעד 1 : הכנה לפרידה

הטיפ הבא מתאים לכל פרידה: הנקה, מוצץ, מיטה, דמות אהובה לפני נסיעה, ועוד. אני מתייחסת לגיל שסביב חצי שנה ואילך, גיל בו קביעות האובייקט מתחילה להתבסס. זהו הגיל של המחוות: הצבעה, ביי ביי, מחיאות כפיים וגם משחקי ה”קוקו”.

במשחקי הקוקו, הנסיך הקטן שלך מבסוט מהמשחק, ובהדרגה גם לומד שהדבר שנסתר מעיניו – עדיין קיים גם כשהוא לא רואה אותו. ‘ספר הגיבור’ מכין את הילד לקראת השינוי הדרמתי בחייו. בטקס “ביי ביי” הוא מפנים את עקרון המעגליות בחיים, הפרידה והפגישה המחודשת.

בטקס הביי ביי ילדים לומדים ומתאמנים בכישורי חיים דרך משחק. ללמוד להיפרדבכאילו” עוזר לתינוק להפנים את מעגליות החיים מפגש פרידה פגישה מחודשת שחסרה לו ביכולת ההמשגה בגילו. כיוון שלתינוק חסרה עדיין תחושת זמן, החוויה של התינוק בפרידה, כמו כל חוויה היא לגמרי בהווה. אין התחלה, אמצע וסוף.

גם שינה היא סוג של פרידה, לכן תינוקות עלולים להירתע ממנה.

ריטואל קבוע עוזר לנו כי הוא יוצר שגרה ומוכרות. היכולת של התינוק לצפות את האירועים בחייו ולהיערך לאירוע הבא הצפוי בשגרת היומיום שלו – זו בעצם המסוגלות שתבני בילד שלך לקראת הפרידה.

הטקס

בשלב הראשון כדאי לבחור דובי / בובה כלשהי שהתינוק כבר מכיר ומחבב, או שקודם תחבבי אותה עליו. במשך כמה ימים, בכל פעם שאת משכיבה אותו לישון השכיבו יחד גם את הבובה / הדובי.

היפרדו ממנה כשאת מכריזה: “לילה טוב בובה, ביי ביי עד לבוקר, עד שהשמש תאיר ויהיה אור בחלון..” לא משנה מה תגידו עוד, חשוב לשמור על מילות הפרידה וההפגשות (“ביי ביי” ו “נפגשנו שוב” / שלום / בוקר טוב וכולי). חיזרו על זה גם כשאתם יוצאים מהבית וחוזרים.

חשוב: הבובה נשארת באותו המקוםבו נפרדתם ממנה, עד שתחזרו לפגוש אותה.

בבוקר: גשו אל הבובה יחד כדי לברך אותה: “בוקר טוב בובה, נפגשנו שוב”.

כעבור כמה ימים כשהטקס עקבי ואתם מצליחים להתמיד, התינוק (בגיל המחוות) ילמד מהדוגמה האישית שלך ויתחיל בעצמו להגיד אותם דברים לבובה מיוזמתו.

אפשר וכדאי להרחיב את הטקס לשעות אחרות ולפעילויות אחרות, למשל לפני הרחצה.

צעד 2 : בקבוק

הטיפ הזה רלוונטי במיוחד לאמהות מניקות שהתינוק שלהן צריך להתרגל לבקבוק לקראת הכניסה למסגרת.

אנחנו רוצות שהתינוק ירגיש רגשות חיוביים כלפי הבקבוק. בנוסף, נשמור על עיקרון הרציפות והמוכרות שיעזרו לו כשניפרד ממנו כל יום למך היום.

מה נעשה?

  1. נקנה בקבוק ..
  2. נראה אותו לתינוק בזמן שהוא רגוע, ובזמן שאיננו קשור להאכלה דווקא.
  3. ניתן לו לשחק עם הבקבוק.

אחרת, תחשבי – מה קורה לתינוק שרואה בקבוק לראשונה בחייו בזמן שכואבת לו הבטן מרעב? ואולי הוא גם בחרדה מהעובדה שהוא לא רואה את אמו? הקישור של “חירום” ותסכול – יכול לעבוד הפוך ממה שחשבנו, והתינוק ירגיש שזה מצב של סטרס (מערכת הדריכות תפעל בכל פעם שהוא רואה את הבקבוק). נכון שיש למידה ובסוף תינוק יכול לקשר את הבקבוק עם רווחה ותחושה של משהו טוב, אבל איך אומרים? אין שני לרושם ראשוני  כדאי להתחיל רגוע. במיוחד כשאנחנו יודעות שתינוק עלול לגלות ממש התנגדות לבקבוק, וכדאי למנוע אותה בתכנון נכון של תהליך ההכרות עם האופציה של הבקבוק בחייו.

נצייר עליו מסר של אהבה בנוכחות התינוק ונגיד לו שזה הבקבוק שלו.

ניתן לו לשחק אתו – זכרי שהפונקציונליות כאן היא משנית. קודם נרצה שהתינוק ירגיש שהבקבוק הוא חלק טוב בחייו, שקשור בך, בקשר אתך, בביטחון שאת משרה עליו ולאהבה שלך. הפוך ממשהו שמתקשר בתודעה שלו לעתות חירום (סטרס וחרדה).

  1. כשאת מניקה, הכיני מראש בבקבוק קצת מהחלב שלך, שיהיה חמים ונעים. תני לתינוק לינוק ודאגי שהוא יראה את הבקבוק. שישחק אתו בהתחלה, יריח ויזכר בו.
  2. זה צעד שהתינוק יעשה! בהדרגה הבקבוק נטען בחוויה הטובה מההנקה ובהמשך, אולי ירצה לקרב את הבקבוק ולהתחיל לאכול ממנו מתוך סקרנות וחיבה.

בואו נראה איך הולך לאביבה ויעל!
עקבי אחרי הלייבים שלנו בפייס: (לחצי על הקישור)

בימים הבאים נוסיף עוד טיפים מנצחים להכנסת קטנטנים למסגרת!

אורית ביבי ספני

לוחשת לאימהות סודות נשכחים

אודות שפת הגוף של התינוק

ואם את רוצה לסדר לעצמך את סדר יום עם התינוק – זה הזמן לברר על המחזור החדש לקורס “אימהות בטוחה מלידה” מקומות אחרונים נחטפים ממש עכשיו! לשיחת יעוץ חינם עם אביבה לחצי כאן למלא פרטים ושלחי הודעה: 050-621-9632