4 מילים מעוררת אימה בליבה של אמא על הבוקר: “אני צריך פתק איחור”. פתק האיחור: אדפטציה ספרותית ישראלית מודרנית של ה”האיקו”. (שיר יפני המורכב משלש שורות בנות 17 הברות המתאר רגע המתרחש בהווה).

אומנות “פתק האיחור” דורש משמעת בלתי מתפשרת כל בוקר ומחייבות לשינון וחזרה לאורך 12 שנות לימוד רצופות למי שבאמת רוצה להגיע לרמה טובה. אומנית פתקי איחור היא בדרך כלל אמא הלוקה קשות בADD. ב”פתק האיחור” היא נדרשת לתמצת את כל תסכוליה בשלוש משפטים על דף קטן בגודל 5X5 ס”מ.

המשימה הראשונה זה למצוא עט שעובד או כל כלי כתיבה ודף המוסיפים אווירה ומחזקים את המוטיב העיקרי בפתק. ההשראה יכולה לבוא מכל מקום. יש לשמור על ראש פתוח. ניתן להתחיל בפשפוש במגרת מה שהיה פעם כלי כתיבה, והפך להיות מגירת הדפים והניילונים האבודים. כשאין עט כחול כדורי רגיל, אז מתחיל להיות מעניין. אפשר גם לרשום בטוש, אך עדיף לחפש כלי כתיבה מקורי במגירות אחרות בבית. עיפרון עיניים ירוק, במקרה של “אתמול היינו בחתונה של אחותי” עם כתם של סומק בצד מיד מעלה את ערך היצירה בעיני המורה. תדפיס של תוצאות בדיקת הדם (המורה – היינו בקופת חולים – ראית שהברזל נמוך?). דף שנתלש ממחברת התווים – “הוא היה בשיעור פרטי כי לצערי לא מלמדים מוסיקה בבית הספר כמו שהבטיחו לנו”.

כתיבה ידנית הוא חלק משמעותי ממשמעת ה”פתק איחור”. המטרה היא לתפוס את התסכול הקיומי החמקמק הזה ברגע האיחור ולהנציח אותו לדורות בצורה משכנעת, קולחת וחד משמעית שמבהירה לילד המאחר שזה לא הולך להיות יום כיף עם אמא בבית היום. שעדיף להגיע כמה שיותר מהר לבית הספר. בתהליך עדין זה, יש להימנע משימוש במסכים. הסכנה בנייד הוא בעיקר בהודעות הווטס אפ וגם שמתעקשות לקפוץ ברגע שפותחים. קשה לשמור על תחושת תסכול עקבי ואמין, המבט הופך זגוגי, והילד המאחר ישר מגלה שסבתא בבית חולים והולכת למות (אמא הולכים לבקר אותה עכשיו
תזמיני כרטיס טיסה, למה לא סיפרת לי!). ואז כל ענין בית הספר הופך לא רלוונטי לאותו שבוע.

תקשורת סלולרית היא רק למקרי חירום אמיתיים. ואז חשוב לשלוח מסה של הודעות בכמה מוקדים לשמור על אמינות. הודעת טקסט למורה, עותק לסגנית במייל וגם פרסום בפייסבוק עם תיוג של קבוצת בית הספר, כמה שיותר אנשי צוות שהם חברים וגם מדריכים מתנועת הנוער ליתר בטחון. דוגמת “נשרף לנו הבית על הבוקר, למזלנו אף אחד לא נפגע וגם הצלחנו לחלץ את הטלפונים” עם כמה אימוג’י שמאמתים את הסיפור – מדורות, להבות וכאלה. זה הודעה קלסית למקרה של “הסוודר עלה באש כשהילד הוריד את החביתה לבד ולא שם לב לשרוול הארוך ואז זה התפשט, נא להכניס אותו כי מנסים לעבור לסדר היום למרות גודל האסון תודה”.

במקרה של שימוש בטלפום, אין ספק שהטאצ’ האישי האומנותי עובר פחות. את פתק האיחור עדיף לכתוב כמו פעם, ללא טכנולוגיה מתקדמת כדי לשמור על המסורת הספרותית העתיקה שעוברת מאם לאם באותה פתקית של 5X5 ס”מ. כל דף וכל כלי כתיבה קריא הם אפשרות. גם דם על קלף. העיקר…שלא יהיה עם אודם או פנדה שנמרחים בקלות ואז אי אפשר לקרוא. לשלוח את הילד עם דף מרוח גם מעורר חשד לזיוף (לא מאמינה שאמא כתבה את זה!) אצל המורה וגם לזלזול ביצירת המופת שהוא פתק האיחור.

זמן חיפוש כלי כתיבה ודף מתאים זה זמן לתת מעוף לדמיון לחפש תירוצים חדשים. חשוב להחליף מדי פעם, כדי לרענן ולחדש וגם לבדוק שהמורה באמת קוראת את הפתק. כל סיבה ופג התוקף שלה. “אחרי לידה” מחזיק 3 חודשים. “אני עם שפעת ולכן לא יכלתי לארגן את הילדים בזמן” מתאים לחורף. “אבא במילואים” מחזיק חודש ימים ברצף. ואז כשהמורה שואלת בווטס אפ עם אבא חזר, מבינים שצריך לעבור הלאה ולמצוא תירוץ חדש. מתי שהוא מבינים שאין חדש תחת השמש. ואז מגיע הרגע שהיצירתיות הולכת ודועכת, ועולה הרצון להיות אמיתית וכנה ולו לבוקר אחד. לרשום את האמת.

למורה (היקרה, שתחיה לפחות עד מאה ועשרים, כי אומרים שככל שאתה מוציא את העצבים שלך יותר על הילדים, תוחלת החיים מתארכת, וממה שאני שומעת את בדרך המלך לאריכות ימים אמן)

הבוקר רבנו כי א ף א ח ד מאיתנו ההורים לא רצה ל ה ת ע ו ר ר ב ז מ ן להסעה. העדפנו לראות סרט אתמול בערב כדי לנסות להציל את הזוגיות שלנו שהיא במשבר מאז הלידה, המילואים, השפעת ועוד כמה מ כ ו ת ק ש ו ת שבטח שמעת עליהם בפתקים הקודמים. נו. ארץ ישראל נקנית ביסורין. הבעיה שאף אחד לא סיפר לי כמה זה בלתי אפשרי להוציא 4 ילדים לבית הספר בזמן וגם להישאר שפויה. לא הזהירו אותי מראש כמה זה קשה. כל זה בהחלט ל א א ש מ ת ו של הילד המקסים שלנו וכנראה גם מקור הקשיים הלימודיים שלו בבית הספר. נא להבין ולקבל אותו כמו שהוא. הוא באמת ניסה להיות תלמיד טוב. חשוב שבית הספר יתאים את הציפיות שלו למציאות של היום. ילדים שיושבים ורואים “קפטן תחתונים” לא מעונינים לשבת בשיעורים משעממים כל הבוקר, וגם אי אפשר להאשים אותם. אני אשמח להגיע במקומו כל בוקר, כי ממילא אני עושה לו את כל העבודות שהוא מקבל כעונש על האיחורים. לי זה יהיה מיני חופשה, במקום בית החלמה לאחר הלידה, כי אין כלים או כביסה לעשות בכיתה. מה דעתך שאני אשאיר אותו בבית ואשב במקומו, וככה נוכל ליישר כמה ענינים, למשל נושא השברים, ועד איזה פרק הגיעו באנגלית. ככה יהיה לי יותר קל לעשות לו את שיעורי הבית, הוא יקבל ציונים טובים יותר, מה שיוכל להעלות לו את הבטחון והמוטיבציה להתקבל לתיכון טוב יותר, שם אוכל לעבור בשבילו גם את הבגרויות בכדי שהוא ילמד מה זה אמא שאוהבת את הילד שלה ויוכל יום אחד לעשות את זה גם לילדים שלו, עד שמערכת החינוך המיושנת שלנו פה בארץ תבין שהיום ילדים בשוודיה לומדים לתכנת בגן, בונים רחפנים רובוטיים ב כ י ת ה א’, עוברים לעבוד בגוגל בכיתה ד, וההורים שלהם יוצאים לפנסיה בכיתה ה.”

אבל פה מתחילה העבודה האמיתית של ה”פתק איחור”, המשמעת. אסור לחרוג מ4 משפטים או מפתקים של 5X5. אז חייבים להוציא את גרזן העריכה ולכרות משפטים ומילים פחות חשובים ללא רחמים. לקצר ולקצץ, באופן אקראי באותה חדוות יצירה שג’קסון פולוק היה משפריץ צבעים על הקנבס שלו.

מה נשאר?

למורה עמו”ש
הבוקר אף אחד מאיתנו לא התעורר בזמן בגלל מכות קשות.זה לא אשמתו שהילד קיבל אותם בבית הספר בכיתה א.

בלי דאגות – מי שבקורס עם אורית – יש שיעור בונוס עם אביבה – ניהול זמן לאימהות אחרי לידה!!!