10 הצעדים לקראת הסתגלות קלה במסגרת

מאת אורית ביבי ספני – מנחת הורים לגיל הרך 054.210335

הכנת קטנטנים

לכניסה מוצלחת מסגרת

הסבר מלווה ללייבים בפייס עם אביבה ויעל

הסתגלות הפעוט במסגרת דומה למסע טיפוס לגובה רב. זוהי חוויה רב חושית, שכל הגוף חווה. וזהו היא שינוי שמשפיע ממש על התפתחות מסלולים עצביים במוחו. וגם מקרין על כל תחום בחייו.

כניסה למסגרת היא שינוישהפעוט לא היה בוחר לעשות מיוזמתו, אבל הוא זה שצריך ללמוד להתאים את עצמו אליו. לכן הוא זקוק ליד המושטת הזו כדי לשרוד את נפתולי הדרך החדשה.

בדרך החדשה הוא צועד לבדו בין זרים. גם אם הם מלאכים שמושיטים לו יד חמה, הוא עדיין רחוק מאמו, מהחמצן, ממקור הביטחון של חייו. כשהוא מטפס במעלה השבילים הצרים האלה – הפעוט צריך ללמוד לסמוך, להיווכח שהמקום החדש טוב בשבילו. לוקח זמן עד שהמקום הזר יהפוך ל Best Second Choice שלו.

וכשאת, האמא, מגיעה לאסוף אותו בסוף היום, הוא שמח לראות אותך, אבל גם מותש מיום ההסתגלות המתמשך כנצח. אתגר ההסתגלות נמשך לו גם בבית ונחשב לגורם רגרסיה מרכזי.

משך ההסתגלות ככלל יהיה בהתאם לקצב שלו במצבי הסתגלות לכל שינוי ופרידה, יכולת המסגרת להכיל אותו ולהגיב לצרכיו משפיעה עליו, וגם אופן ההתמודדות שלך.

בלייבים בפייס עם אביבה ויעל

נסקור 10 צעדים פרקטיים להכנת הפעוט לכניסה למסגרת

כולל הכנה העצמית שלך לקראת החוויה החשובה,

כמו גם כלים להתמודדות עם אתגרים

שאחרי הכניסה למסגרת.

אפשר ורצוי

לחזור על הצעדים לפי העניין והצורך.

צעד 1 : הכנה לפרידה

הטיפ הבא מתאים לכל פרידה: הנקה, מוצץ, מיטה, דמות אהובה לפני נסיעה, ועוד. אני מתייחסת לגיל שסביב חצי שנה ואילך, גיל בו קביעות האובייקט מתחילה להתבסס. זהו הגיל של המחוות: הצבעה, ביי ביי, מחיאות כפיים וגם משחקי ה”קוקו”.

במשחקי הקוקו, הנסיך הקטן שלך מבסוט מהמשחק, ובהדרגה גם לומד שהדבר שנסתר מעיניו – עדיין קיים גם כשהוא לא רואה אותו. ‘ספר הגיבור’ מכין את הילד לקראת השינוי הדרמתי בחייו. בטקס “ביי ביי” הוא מפנים את עקרון המעגליות בחיים, הפרידה והפגישה המחודשת.

בטקס ה“ביי ביי“ ילדים לומדים ומתאמנים בכישורי חיים דרך משחק. ללמוד להיפרד“בכאילו” עוזר לתינוק להפנים את מעגליות החיים מפגש – פרידה – פגישה מחודשת שחסרה לו ביכולת ההמשגה בגילו. כיוון שלתינוק חסרה עדיין תחושת זמן, החוויה של התינוק בפרידה, כמו כל חוויה היא לגמרי בהווה. אין התחלה, אמצע וסוף.

גם שינה היא סוג של פרידה, לכן תינוקות עלולים להירתע ממנה.

ריטואל קבוע עוזר לנו כי הוא יוצר שגרה ומוכרות. היכולת של התינוק לצפות את האירועים בחייו ולהיערך לאירוע הבא הצפוי בשגרת היומיום שלו – זו בעצם המסוגלות שתבני בילד שלך לקראת הפרידה.

הטקס

בשלב הראשון כדאי לבחור דובי / בובה כלשהי שהתינוק כבר מכיר ומחבב, או שקודם תחבבי אותה עליו. במשך כמה ימים, בכל פעם שאת משכיבה אותו לישון השכיבו יחד גם את הבובה / הדובי.

היפרדו ממנה כשאת מכריזה: “לילה טוב בובה, ביי ביי עד לבוקר, עד שהשמש תאיר ויהיה אור בחלון..” לא משנה מה תגידו עוד, חשוב לשמור על מילות הפרידה וההפגשות (“ביי ביי” ו “נפגשנו שוב” / שלום / בוקר טוב וכולי). חיזרו על זה גם כשאתם יוצאים מהבית וחוזרים.

חשוב: הבובה נשארת באותו המקוםבו נפרדתם ממנה, עד שתחזרו לפגוש אותה.

בבוקר: גשו אל הבובה יחד כדי לברך אותה: “בוקר טוב בובה, נפגשנו שוב”.

כעבור כמה ימים כשהטקס עקבי ואתם מצליחים להתמיד, התינוק (בגיל המחוות) ילמד מהדוגמה האישית שלך ויתחיל בעצמו להגיד אותם דברים לבובה מיוזמתו.

אפשר וכדאי להרחיב את הטקס לשעות אחרות ולפעילויות אחרות, למשל לפני הרחצה.

צעד 2 : בקבוק

הטיפ הזה רלוונטי במיוחד לאמהות מניקות שהתינוק שלהן צריך להתרגל לבקבוק לקראת הכניסה למסגרת.

אנחנו רוצות שהתינוק ירגיש רגשות חיוביים כלפי הבקבוק. בנוסף, נשמור על עיקרון הרציפות והמוכרות שיעזרו לו כשניפרד ממנו כל יום למך היום.

מה נעשה?

1. נקנה בקבוק ..
2. נראה אותו לתינוק בזמן שהוא רגוע, ובזמן שאיננו קשור להאכלה דווקא.
3. ניתן לו לשחק עם הבקבוק.

אחרת, תחשבי – מה קורה לתינוק שרואה בקבוק לראשונה בחייו בזמן שכואבת לו הבטן מרעב? ואולי הוא גם בחרדה מהעובדה שהוא לא רואה את אמו? הקישור של “חירום” ותסכול – יכול לעבוד הפוך ממה שחשבנו, והתינוק ירגיש שזה מצב של סטרס (מערכת הדריכות תפעל בכל פעם שהוא רואה את הבקבוק). נכון שיש למידה ובסוף תינוק יכול לקשר את הבקבוק עם רווחה ותחושה של משהו טוב, אבל איך אומרים? אין שני לרושם ראשוני  כדאי להתחיל רגוע. במיוחד כשאנחנו יודעות שתינוק עלול לגלות ממש התנגדות לבקבוק, וכדאי למנוע אותה בתכנון נכון של תהליך ההכרות עם האופציה של הבקבוק בחייו.

נצייר עליו מסר של אהבה בנוכחות התינוק ונגיד לו שזה הבקבוק שלו.

ניתן לו לשחק אתו – זכרי שהפונקציונליות כאן היא משנית. קודם נרצה שהתינוק ירגיש שהבקבוק הוא חלק טוב בחייו, שקשור בך, בקשר אתך, בביטחון שאת משרה עליו ולאהבה שלך. הפוך ממשהו שמתקשר בתודעה שלו לעתות חירום (סטרס וחרדה).

1. כשאת מניקה, הכיני מראש בבקבוק קצת מהחלב שלך, שיהיה חמים ונעים. תני לתינוק לינוק ודאגי שהוא יראה את הבקבוק. שישחק אתו בהתחלה, יריח ויזכר בו.
2. זה צעד שהתינוק יעשה! בהדרגה הבקבוק נטען בחוויה הטובה מההנקה ובהמשך, אולי ירצה לקרב את הבקבוק ולהתחיל לאכול ממנו מתוך סקרנות וחיבה.

בואו נראה איך הולך לאביבה ויעל!
עקבי אחרי הלייבים שלנו בפייס: (לחצי על הקישור)

בימים הבאים נוסיף עוד טיפים מנצחים להכנסת קטנטנים למסגרת!

אורית ביבי ספני

לוחשת לאימהות סודות נשכחים

אודות שפת הגוף של התינוק

ואם את רוצה לסדר לעצמך את סדר יום עם התינוק – זה הזמן לברר על המחזור החדש לקורס “אימהות בטוחה מלידה” מקומות אחרונים נחטפים ממש עכשיו! לשיחת יעוץ חינם עם אביבה לחצי כאן למלא פרטים ושלחי הודעה: 050-621-9632

מאמר חדש שפורסם באתר מאמונט חובה לכל אמא חדשה מאת אורית ביבי ספני, הלוחשת לאימהות

תשכחי ממה שידעת על השנה הראשונה. גילויים חדשים מראים שיש חלון הזדמנות נדיר להשפיע – כבר בשלושת החודשים הראשונים לחייו

איך תוכלי להשפיע על האושר של התינוק כבר בתחילת חייו

ומה הקשר להבנת שפת גוף?

על חשיבות השנה הראשונה לחיי התינוק יודעים הרבה. אבל לאחרונה מתברר שכבר בחודשים הראשונים מתעצבים תפקודים חשובים להישרדותנו כיצורים חברתיים.

העדכונים בתחום ההתפתחות החברתית שלנו מגיעים דווקא ממדעי המוח. בשיטה חדשנית הצליחו חוקרים בראשותה של פרופ’ רות פלדמן (המרכז בינתחומי) להראות מה קורה במוח התינוק בכל אינטראקציה משמעותית עם ההורים. כך זוהה למעשה התהליך המוחי בו מתקבעים דפוסים המשפיעים על כל מהלך חייו החברתיים של התינוק, כגון – היכולת להרגיש בטחון בעולם, להרגיש נוח וליהנות בחברת אחרים, או להרגיש אמפטיה והבנה כלפי אחרים.

השאלה היא – כיצד יכולות חברתיות מורכבות יכולות להיווצר כבר בשלב בו התינוק עוד לא מדבר, החושים שלו עוד לא מפותחים, ולמעשה רוב התקופה הקריטית הזו הוא מצוי בשלב הנקרא טרימסטר רביעי?

התשובה קשורה בתהליך שפלדמן מכנה סינכרון, הדומה למה שהפסיכולוג דניאל סטרן מכנה ‘הריקוד המשותף’. מרגע שנולד, האינטראקציות המהנות עם אמו מוטמעות במוחו של התינוק. בכל פעם שאמא מזהה מה התינוק שלה צריך, נותנת לו מענה איכותי, למשל כשהיא מאכילה או אפילו מחתלת אותו, כאשר היא מחזיקה אותו יציב וקרוב, שומרת על קשר עין, מחייכת אליו, או מדברת אליו בהנאה – קצב הלב מסתנכרן ונדלקים אצל שניהם אותם חלקים במוח. אלו אינם חלקי מוח אקראיים הנדלקים ברגעי הסנכרון, אלא האזורים “הרגשיים” (לימביים) והחברתיים במוח (קורטיקלים).

המוח האנושי נמצא בלמידה כבר בהיותנו ברחם. בהתאם לעקרון החסכנות של המוח, מה שאינו בשימוש מתנוון. לעומת זאת מה שבשימוש מתחזק וכך נוצרות תבניות עצביות פעילות, שמכוונות אותנו לפרשנות אוטומטית לכל גירוי, ומכאן לתגובה אוטומטית במינימום מאמץ.

בכל התנסות סינכרונית מתחזקים מסלולים עצביים באותם האזורים במוח ומספר הקשרים העצביים ביניהם עולה. כך, בתהליך הסנכרון המתואר – מונחת התשתית במוח שנועדה לשימוש עתידי של התינוק, בשלב בו יתחיל ליצור קשרים בין-אישיים ולהשתלב בחברה. כשזה יקרה, יפרש המוח שלו את החוויה החברתית החדשה בהתאם לרישומי החוויות הראשוניות שלו.

לפחות במקרה הזה, לא משנה עם מה נולדנו, כמו מה שחיזקנו. התינוק זקוק לקשר עם הוריו בשביל ללמוד להצליח חברתית – להבין את המערך בחברה בה הוא חי ואת ההתנהלות בה.

הקשר בין סנכרון אם–תינוק לאושר

בשנים האחרונות עלתה המודעות להשפעת רגישות האם לאותות התינוק (זמינות רגשית, היכולת לאתר את צרכיו ולהגיב אליהם בצורה מספקת). מנגנון הסנכרון מעלה את הערך הדיאדי של הקשר עצמו, ומוסיף ממד של הדדיות.

נמצא שככל שהאם מרבה להיות בקשר משמעותי עם התינוק ורמת הסנכרון ביניהם עולה – השינויים במוחה מגבירים ומרחיבים בעצמם את הזמינות הרגשית שלה כלפי התינוק. הזמינות הרגשית היא אותה תכונה אימהית המאפשרת את התפתחותו של דפוס ההיקשרות הבטוחה לפי התאוריה של ג’ון בולבי ומארי איינסוורת’.

הביצה והתרנגולת – גרסת האוקסיטוצין

למנגנון הסנכרון נודעת חשיבות למשוב החיובי של הפרשת הורמון חשוב בגוף שלנו – האוקסיטוצין.

בשנים האחרונות פרץ לתודעה הציבורית הצורך של התינוק במגע ועצמת החיבוק. היום כבר ידוע לנו שהמגע והחיבוק הוא צורך הדדי שמעורר את שני הצדדים לאהבה וקשר. השאלה היא מה קדם למה – הורמון האהבה או האהבה?

ידוע גם שחיבוק מעל 20 שניות מעלה את רמת הורמון האוקסיטוצין בגוף אצל שני הצדדים. הממצא הזה זכה לאחרונה לסיקור בכתבות בפריים טיים בערוצי הטלוויזיה כי השם הפופולרי שלו הוא ‘הורמון האהבה’.

עם זאת, מסתבר שמבחינה אנרגתית המנגנון האוקסיטוציני אינו מתגמל כשלעצמו כדי להצדיק את התואר הנכסף. כלומר, ההורמון לא מעלה מוטיבציה אצל התינוק לחוות עוד ועוד ממנו. כדי שזה יקרה, התינוק צריך לחוות הנאה בו בזמן שהאוקסיטוצין מופרש בגופו. לשם כך צריך שיפעל אצלנו מנגנון מוחי אחר – המוטיבציה (דופאמין).

שוב, גם כאן – האינטראקציה הראשונית עם האם היא שתשפיע על הרצון של התינוק לשאוף לקשר ולהרגיש בו הנאה.

אימהות סינכרונית ודיכאון אחרי לידה

נמצא שמצבי סטרס של האמא הינם בעלי השפעה משמעותית על התינוק לטווח הארוך.

אמא השרויה בדיכאון אחרי לידה (מצב נפוץ המופיע בכ 15% מהאימהות שילדו) נמצאת במקרים רבים במצב תפקודי מעולה. אבל הפעולות בטיפול בתינוק עלולות להיות ממוקדות בפן הטכני ולעתים קרובות מאופיינות בדאגה מוגזמת לתינוק. כשאמא אינה מסוגלת לחוות הנאה מהקשר עם התינוק שלה, אין רגישות מיטבית לצרכיו הרגשיים והוא לא חווה הפרשת אוקסיטוצין סינכרונית אתה. כך נפגם מנגנון חשוב וקריטי לחוויית הקשר של התינוק בעולם.

ההשלכות של חוסר הסנכרון הרגשי הזה נבדקו על התינוק במחקר אורך עד גיל 4, 10 ו- 20. נמצא שככל שהילדים חוו פחות חוויות “סינכרון” עם האמא – הם הראו פחות יכולות חברתיות והיו מועדים יותר לחוות דיכאון בעצמם, או התמכרויות לסמים כמו קוקאין. לפי הטענה, גם הפרעות קשב מושפעות מאופי האינטראקציה הראשונית בתקופה הקצרצרה הזו.

כדאי לדעת שהורמון האהבה עצמו חשוב לא רק ליכולת הבינאישית. נמצא שהוא קשור בהורדת סטרס וחיזוק המערכת החיסונית.

עת לסנכרן ועת לחדול – העברת מקל ההובלה

מנגד, מסתבר שחשיבותה של מעורבות הורית בהתפתחות התקינה של התינוק כבר בחודשים הראשונים, אינה רק במה לעשות, אלא גם במה לא לעשות.

הקשר הראשוני אם-תינוק מתחיל במה שהפסיכולוגית מרגרט מאהלר כינתה ‘סימביוזה’. התינוק אינו מרגיש ישות בפני עצמה אלא חווה את עצמו כיחידה אחת עם אמו. בהמשך חייו חייבת להתפתח היפרדות בטוחה. הורים לא מודעים עלולים למנוע מהתינוק את יכולת ההפרדות הבטוחה מתוך רצון להגן או למנוע תסכול.

היכולת העדינה הזו להפרדות בטוחה של התינוק, במהלכה נבנית אישיותו העצמאית מתוך עידוד, אישור ותמיכה – עלולה להיפגע אם הורים אינם רגישים להבחין מתי ההתערבות שלהם הופכת ל”פולשנית”.

במה יכולה להתבטא פולשנות בשלב כה מוקדם בחיי התינוק? למשל, כשהתינוק מסיט מבט מאמו כדי להתנתק לרגע. ניסיון ללכוד את מבטו יכול לבטא מה שמכנה פלדמן “חודרנות”. מעבר לזה, פולשנות אינה מאפשרת לתינוק להתחיל לפתח תכונה חשובה אחרת, היא ההובלה.

איך הבנת שפת גוף התינוק מפתחת את היכולת החברתית שלו

אולי מפליא, אבל אמא יכולה לאפשר לתינוק את יכולת ההובלה ממש מתחילת חייו. כאן משתלב תחום מרגש אחר הקשור בהבנת שפת הגוף של התינוק.

כבוגרים, הבנת שפת גוף הנה מיומנות המשמשת אותנו להתנהלות הבינאישית שלנו. אנחנו מבינים את הסב-טקסט בסיטואציה חברתית בהתאם לקליטה מודעת או לא מודעת של שפת הגוף של השותף שלנו לאינטראקציה.

בחמש השנים האחרונות יותר ויותר אימהות מגלות את הערך העצום שבהכרת שפת הגוף של התינוק לצרכים השונים. במאה הקודמת, השתמשו בידע שפת הגוף של התינוק כדי לעזור לו לשלוט בצרכיו כבר בתחילת חייו (!!) כיום, מסתבר שבמקום להסתמך על שעון או על עצות, אמא יכולה להתבונן בתינוק שלה, על מגוון התנועות, ההבעות והקולות שהוא עושה – כדי לדעת מתי הוא רעב או עייף, או כל צורך אחר. בכך, מהווה מנגנון שפת הגוף של התינוק כלי עוצמתי לכל אמא, להגברת האינטואיציה והביטחון האימהי, הסנכרון בינה לבין התינוק, ובעיקר להגברת הזמינות הרגשית שלה.

כשאמא מאפשרת לעצמה את המרחב ההקשרותי החדש הזה, היא מגלה איך אפשר לתת לתינוק להוביל את המענה לצרכים שלו. כך למשל, להאכיל כשהוא באמת רעב, וגם להפסיק להאכיל כאשר הוא שבע, או צריך לעצור לגרפס. באותו אופן, להתכנס לשינה רק כאשר הוא עייף ובהחלטה שלא, בניגוד למה שנקרא “הרדמה”.

קצת על סודות שפת גוף תינוק

שפת גוף נובעת למעשה מהאנטומיה שלנו. הודות לקשר בין כל מערכות הגוף דרך מערכת העצבים ההיקפית, כל צורך שמתעורר בנו מתבטא לא רק באיבר מסוים, אלא בגוף כולו. למשל, אנחנו רגילים לקשר רעב עם תחושה מעקצצת בבטן. אבל אם מתרכזים מרגישים שטווח התחושות רחב יותר, וכולל למשל הפרשה מוגברת של רוק, לפעמים מצטרפת תחושת חולשה, חוסר ריכוז, חשקים או אף עצבנות.

אצל תינוק הביטוי של כל צורך בגוף שנולד בולט וקל הרבה יותר לזיהוי. זאת מפני שעדיין חסרה בו הדיפרנציאציה המוטורית שמגיעה מאוחר יותר, כשמתפתחת תנועה מכוונת ויזומה. כשהתינוק מכניס יד לפיו, התנועה יכולה להיות אקראית, אלא שבהתבוננות שיטתית, רוב הסיכויים שניווכח שהיא קשורה בהופעת צורך מסוים, כגון רעב (אבל לא רק).

כשלומדים להתבונן בגוף, לזהות את התנועות וגם המגמות שלהן (דפוס ההתגברות) מתגלה עולם חדש של תקשורת. אבל אז, מגלים שהתובנה החדשה דווקא מבלבלת בהתחלה. אלא שככל שמפתחים את מיומנות ההקשבה החדשה-ישנה הזו, אי אפשר שלא להיות מוקסמים מהאוצר המפתיע שבגוף התינוק. זהי ההקשבה הטהורה ביותר אפשר להציע לתינוק, ובכך לשדרג את הסנכרון אתו.

בניגוד למה שחושבים – שפת הגוף הראשונית אינה שפה. לא במובן ההדדי. התינוק אינו יודע מה הוא חש, ולכן נוסף אצלו ממד חזק של מצוקה רגשית לאי הנוחות המתעוררת בגופו בשעת צורך כלשהו. מכאן, שהתינוק לא יכול באמת “לספר” לך מה הוא צריך. להפך. גם לתובנה הזו הוא זקוק לך לחלוטין, כדי שתביני אותו ותתווכי לו מה קורה לו שם בפנים.

איך הבנת שפת גוף תינוק עוזרת לך כאמא?

שפת הגוף הינה כלי לשיקוף המתחולל בגוף התינוק. זה קורה כאשר האימא לומדת, אחרי תרגול קצר, לקשר את התנועות לכל צורך – כגון, רעב, שובע, עייפות, גרפס, פליטה והתרוקנות. לא רק התנועות והצלילים הופכים לכלי הקשבה בשבילך, אלא גם מגמת ההתפתחות שלהם, ממנה את לומדת מה דחיפות הצורך – כמה הרעב אקוטי ודורש מענה מידי לדוגמה.

תינוק לא צריך לבכות כדי שיבינו מה הוא צריך: לבסוף, ואולי דווקא הבשורה הכי חשובה לאימהות – הבנת שפת גוף מפחיתה בכי ואף מונעת אותו. זאת משום שהביטוי לצורך מתחיל בשפת הגוף כרבע שעה לפני הופעת הבכי. לא די בכך, נמצא שמענה לפני הבכי הוא יעיל יותר. לדוגמה, האכלה בסימני רעב שלפני הבכי משפיעה על שובע לטווח ארוך יותר ושינה טובה יותר.

באהבה לאימהות,

לוחשת לאימהות סודות נשכחים

אודות שפת הגוף של התינוק

נותרות מקומות בודדים לקורס “אימהות בטוחה מלידה” לחצי כאן לפרטים ושלחי הודעה לאביבה: 050-621-9632